פירוש הרא"ש על נדרים כה.

אדעתא דידן אישתבע. ולא מהימנינן ליה בדבר משונה כזה ואע"ג דבמתניתין מהימנינן ליה דנדר בחרמו של ים ובקרבנות מלכים אין זה משונה כל כך:

לאפוקי דאי יהיב ליה אסקונדרי. דבר שמשחקים בו בטבלאות כמו באסקונדרי אטלליתו (קידושין דף כא.):

ואסיק להו שמא זוזי. אע"פ שמשונה הוא ורחוק הוא מן הדעת אזלינן בתר דעתיה:

לאפוקי מקניא דרבא. ואין זה דבר מופלג ודאי לדעתיה שפיר קא משתבע שהרי מעות מסר לידו אלא שלא נתנם לו לשם פרעון שישארו בידו:

ולא אתכם לבדכם. כלומר לא על דעתכם לבדכם אלא גם על דעת המקום ועל דעתי:

דאי אסיקו שמא לעבודת כוכבים. והוא דבר משונה ומופלג:

משמע חדא. תורה או תורה שבכתב או תורה שבעל פה:

משמע מצות המלך. כדכתיב (אסתר ג׳:ג׳) מדוע אתה עובר את מצות המלך:

שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות. כדכתיב (במדבר ט״ו:ל״ט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וציצית ושמונה חוטין וחמשה קשרים עולים תרי"ג:

חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כו'. דכתיב בעבודת כוכבים וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות:

אלא מילתא דלא טריחא נקט. על דעת המקום ועל דעתו:

אורוותא דתבנא. כמו אורות סוסים (מלכים א ה):

בטרוף. רחב ואינו עגול:

כולהו נחשי מיטרף טרפי. כולהו נחשים טרופים נינהו בבטנם אינם עגולים: