פירוש הרא"ש על נדרים כ:

ניך יפיפין ביותר. בלא מום:

מגלה טפח ומכסה טפח. כדי שתהא יראה ובושה על פניו אי נמי שלא יהנה בקירוב בשר דוגמת דרך סדין (בירושלמי בפ"ק דיבמות הלכה א):

ונמצאו בניו באין לידי ממזרות. שהמחשבה באשה אחרת בשעת תשמיש קרובין הבנים לצד ממזרות ומתוך שאינו משמש אלא באימה ולא בקלות ראש אין בלבו מחשבה אחרת:

במילי דתשמיש. שרי להרבות תאותו:

דמצייני כמלאכי השרת. בתורה ובמצות ופרושין וקדושים משאר המון העם כקדושת מלאכי השרת:

ערכתי לו שלחן והפכו. ששימש עמה שלא כדרכה:

מן ביניתא. דג שאוכלו צלי שלוק ומבושל כפי רצונו:

וברותי מכם הפושעים וגו'. לשון ברירה או לשון וברא אתהם בחרבותם:

בני אמה. שפחה משוחררת וגריעה מגיורת לפי שהורגלה להיות שטופה בזמה:

בני שנואה. אע"פ שאין בלבו לגרשה:

בני נדוי. אם הוא או היא מנודין ואסורים בתשמיש המטה וה"ה נמי אבל אלא מיתה [צ"ל מילתא] דשכיחא נקט:

בני תמורה. נחלפו לו נשותיו כסבור לבא על זו והיא אחרת:

בני מריבה. שנתקוטטו יחד ובא עליה קודם פיוס כעם הארץ שמכה ובועל ואינו ממתין עד שתתפייס:

בני שכרות. אם הוא או היא שכורין ואין כונתם שלימה ובלא דעת נפש לא טוב:

בני גרושת הלב. ואף אם אינו שונאה כי מתוך שדעתו לגרשה מהרהר על אחרת:

בני ערבוביא. יש לו נשים הרבה ואינו יודע על אי זו מהן בא:

בני חצופה. שתובעת בפה:

דמרציא ארצויי. משדלתו בדברים:

הדרן עלך ואלו מותרין ארבעה נדרים התירו חכמים. כולהו מפרשי במתניתין:

קונם שאיני פוחת לך מן הסלע. כלומר קונם ככר זה עלי אם אני פוחת לך מן הסלע: