חוט השני קב

נפשייהו רשיעי כיון שהיו באותו מעמד כשנשאל הליצן קלמן על הדבר והשיב שלא קידש וחביריו שתקו ולא ענו שהוזכר לשון קידושין הוי שתיקה דהודאה ולכן אעתיק עוד מן הב"ד שהוגבה בשריסא מפי קלמן הליצן וז"ל בכן זיינן השלשה ליצנים גילעגין בסעקני ווידר איבר שבת פ' מטות בכן הוט דער ליצן דער מלמד אויף גיהובן וויא ער אים איין צעקה גיבראכט הוט אצל האב"ד דק"ק מנהיים דז ער איין בתולה האט מקדש גיוועזין האט דער מלמד אים משיב גיוועזין אז לייגט איינר וויא איין ממזר ווער מיר דאז נוך רעט דא האט דער ליצן מיד מיחד עדות גיוועזין מיט זייני שני חבירי' הליצני' דז דער מלמד זאגט דז ער כלל וכלל קיין דיבור ניט הוט גירעט אונ' וויל עז אים ג"כ גישריבן געבן דז ער ניקס ווייס בכן האבן מיר ביו' א' דיא שני ליצנים אב גיהערט איינם נוך דעם אנדרין זה שלא בפני זה אונ' הבין זיא גיפרעגט זיא זאלין זאגין בואליו"ע איז איינר אונטר דיא ב' ליצנים איין ב"ב ג"כ זא הבין זיא גיזאגט ג"כ דז דער מלמד האט גיזאגט ער ווייס פאן ניקס אונ' וויל גישריבן געבן דאס ער ניקס ווייס עכ"ל. א"כ אלמלא ידעו הם מאיזה לשון קידושין היו אומרי' בפני הב"ד אע"פ שהמלמד לא ידע מענין קידושין אנחנו יודעים או מסתפקי' אנו בהלשון ששמעו ממנו כך וכך כדי לנקות עצמם מעונש חשש ספק א"א ומדלא אמרו מוכח בבירור שגם הם לא ידעו מאומה לכן שרייא בתולתא דא להתנסב לכל גבר דחצבייא כי היא פנויה גמורה כ"ד הק' שמשון בלא"א הגאון מוהר"ר אברהם שמואל בכרך חונה פה ק"ק ווירמיישא: תשובת שאלה ממדינת עלזוז על בתולה א' שאמר הנבל שקידשה בביאה

נא. אלה אזכרה מה שנכתב לי ממדינת עלזו ק"ק בוסוויילר עובדא דהוי התם וז"ל בא כמר יצחק המכונה אייזק בן ר' זעליג מארדש ואמר בתורת שבועה איך שפיתה את פלוני' ופעם אחת כשבא עליה א"ל הרי את מקודשת לי בביאה זו ולא היה עדים רק העיד בה שמים וארץ ואמרה לו הבתולה וואז זאגשטו וא"ל איך בין דיך מקדש דאס דוא ווייטר קיין אנדרן דארפשט נעמן וא"ל איך וויל ניט מה יאמר אבי וא"ל כשירצה אביך וא"ל מעתה הרי אתה כאשתי ואסור לי לבוא עליך עד שאכנוס אותך ושוב לא בא עליה וזה היה בחדש שבט או אדר ראשון ובאותו פעם לא היתה הבתולה עדיין בת י"ב שנים כל הנ"ל אמר אייזק הנ"ל בתורת שבועה לפני מאיר בן לא"א אהרן ז"ל טריוש פה בוסוויילר יום ב' ד' סיון תכ"א לפ"ק עכ"ל הכתב אות באות

וזה אשר העליתי בעת ההיא בכתבי מה שנ"ל לפסק הלכה אבל לא שלחתיו לבוסוויילר כיון שלא נדרשתי להשיב אלא שהרב ר"מ הנ"ל כתב לי באם שיבא אייזק הנ"ל ויוצא דבה הנ"ל בפני אגעור בו בנזיפה ולעשות לו חרפות וביושים וכו'. וז"ל כתבי מאז נ"ל דלית דא שייך פנים ופשוט כביעתא בכותחא דלית בזה חשש קידושין כלל מכמה טעמי' הא' דלאו מפיו אנו חיים להאמינו אם היא מכחישתו כדתנן האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קידשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו הב' אפי' הודית שכדבריו כן הוא הא לא נתרצית ואמרה לא כמו שהודה בעצמו ואי משום שסיימה בדבריה מה יאמר אבי כאלו תלתה בדעת אביה לומר דאם אביה מרוצה גם היא מרוצית מ"מ נראה דלשון מה יאמר אבי משמע דאפי' ישתוק אביה אינה מתרצ' אא"כ יאמר הן וסברה דילמא ישתוק מחמת ריתחא וכפי הנשמע מיחה אביה מיד כששמע ואף את"ל דכששמע האב שתק ולא מיחה מיד דק"ל דהוי כאלו נתרצה כדאי' בטא"ה סי' ל"ז בש"ע סי"א בהג"ה מ"מ שאני הכא דאמרה מה יאמר אבי ול"ק אם ירצה אבי משמע דלא נתרצית בקידושין אא"כ יאמר אביה הן דהיינו שיתרצה במאמרו דוקא ומה"ט אין לדמותו למ"ש שם סי' ל"ח ס"י וז"ל אמר ע"מ שיאמר הן אע"פ שאמר בתחילה איני רוצה כל שחזר ואמר הן נתקיים התנאי ולכן לעולם הוי ספק עד שימות האב עכ"ל. דשאני הכא דלא הזכירה להדיא שיאמר אביה הן אלא סתם מה מה יאמר אבי משמע מה יאמר אבי כשיתודע לו מעשה זה והיה כי יצעק ושמעתי אליו א"כ תלתה במאמר הראשון דאביה אחרי שמעו ואם אמר בראשונה איני רוצה גם היא אינה מרוצית ובטלו הקידושין לאלתר ובר מן כל דין מ"ש התם דלעולם הוי ספק עד שימות האב היינו אם ימות טרם יקדשה לאחר אבל אם עמד האב וקדשה לאחר ואפי' הגדילה היא ונתקדשה מעצמה לאחר ברצון אביה מוכח שבא לקיים מחאתו שאמר איני רוצה בקידושי הראשון ותו ליכא ספיקא דילמא ימלך ויאמר הן על הראשון הג' אפי' היתה גדולה והית' מתרצה לקידושיו לא אהני מידי דקי"ל המקדש שלא בעדים ואפי' שניהן מודי' אין חוששין לקידושיו כדאי' סי' מ"ב והא דקי"ל האשה מתקדשת בביאה היינו דא"ל בפני ב' עדים הרי את מקודשת לי בביאה זו ונתייחד עמה בפניהם דק"ל עדי יחוד הן הן עדי ביאה כדאי' ר"ס ל"ג מה דלא