חוט המשולש חלק ב' קנא

דרצתה להכשילו באופן שלא היתה יכולה למונעו אח"ז כנ"ל. ואם נאמר דלד"מ נמי צריך התראה הלא הי' להם להביא גם דין זה דברצתה ובאופן דלא היתה יכולה לתרץ דיבורה אם התרה בה אבדה כתובתה. אלא ודאי דלד"מ אינה צריכה התראה לכן לא הביאו דין זה דברצתה ובאופן הנ"ל אבדה כו'. משום דבלא התראה לא אבדה אף באופן דאינה יכולה לתרץ ובהתראה הלא ודאי דלא גרע מד"י ולמ"ל להביא דין זה בפ"ע. א"כ הוכחנו מכל הנ"ל דלד"מ אינה צריכה התראה. ונכון לדעת רש"י דס"ל בסוטה (ד' כ"ה ע"א ד"ה עוברת ע"ד יעו"ש) דלד"מ אינה צריכה התראה. ולדעת הפוסקים דס"ל דאף לד"מ צריך התראה י"ל להיפך דדיוק התוס' והרא"ש הוא מקושיית הש"ס שם אי דידע נפרוש ומדלא משני ברצתה מוכח דברצתה לא אבדה כתובתה אף באופן דלא היתה יכולה לתרץ. ועדיין לא ידע מהאיבעיית הש"ס בסוטה אי צריך התראה או לא. ובלא התראה ודאי דלא מהני רצתה. אבל למסקנא דמסיק שם הש"ס דצריכה התראה ולדעתם צריכה התראה לכל אף לד"מ ודאי דאחר התראה שוה רצתה להאכילו כמו האכילתו [אך לפי זה קשה על המחבר דכתב בפשיטות בסי' הנ"ל דברצתה לא אבדה כתובתה ולא חילק בין היכא דיכולה לתרץ דיבורה להיכא דאינה יכולה. וגם כתב דצריך התראה לכולם ובהתראה הלא הוכחנו דאבדה כתובתה אף ברצתה לבד היכא דאינה יכולה לתרץ דבורה] וצ"ל לפי דברינו דגם הפוסקים ס"ל כרש"י דלד"מ אינה צריכה התראה והב"ש (בסי' הנ"ל בס"ק י"ז) לא כתב רק דמשמעות הפוסקים דאף לד"מ צריך התראה אבל אינו מוכרח דחולקים על רש"י לכן הביא דעת רש"י אף דבפסק דין זה בפירוש הוא יחיד אחרי שאין חולקים עליו בפירוש. וא"ל שהביא דעת יחיד דיכול לומר קים לי' כרש"י בממון כמו שהוכחנו דלדעה זו לא הפסידה כתובתה ברצתה ובלא התראה. עכ"פ בנ"ד ממ"נ לא הפסידה כתובתה כיון דלא הכשילתו ולא התרה בה כנ"ל. ולמה שכתבנו י"ל דדעת הר"ן ג"כ דלד"מ אינה צריכה התראה לכן לא חילק ברצתה כמו טעם התוס' והרא"ש הנ"ל והחליט סתם דבלא הכשילתו לא אבדה כתובתה. אך מהש"ס דפריך אי דלא ידע מנא ידע ולא משני ברצתה ובאופן דלא היתה יכולה לתרץ דיבורה אין להוכיח דלד"מ אינו צריך התראה דאכתי לא ידע מזה האיבעי' אם צריך התראה כלל. ובלא התראה ודאי דלא מהני רצתה אף בכל אופן. רק מהתוס' והרא"ש דידעי כבר ממסקנת הגמ' דצריך התראה ולא כתבו דברצתה באופן דלא יכלה לתרץ דיבורה אבדה כתובתה שפיר יש להוכיח דלד"מ אינה צריכה התראה אף להמסקנא כדעת רש"י שם. רק מלשון המחבר שהוא דעת הרמב"ם ז"ל מוכח דצריך התראה לכלם מדסמיך לזה אם רצה לקיימה דקאי על כלם אבל באמת ברמב"ם לא מצינו חילוק זה כלל דברצתה לא הפסידה כתובתה ואפשר דדעתו דאף ברצתה הפסידה כיון דס"ל דצריך התראה לכלם דכל ההוכחה דרצתה לא הפסידה כתובתה הוא רק מקושיית הש"ס דפריך שם אי דלא ידע כו' ולא משני ברצתה כנ"ל. ואין דרך הרמב"ם ז"ל להוכיח מקושיית הש"ס שום דין חדש והמחבר פסק כהרמב"ם בהתראה שצריך לכולם [אך לפי"ז קשה על הטור שהביא בסי' הנ"ל תשובת הרא"ש דצריך התראה לכתובה. וגם פסק כהרא"ש דברצתה לא הפסידה כתובתה וא"ל] לפי"ז בנ"ד דלא הי' התראה ממ"נ לא הפסידה כתובתה אפי' לדעת רש"י דס"ל דלד"מ אינה צריכה התראה דהא עיקר הדיוק של רש"י ז"ל הוא מש"ס סוטה דבעי שם אי צריכה התראה דאי הדרא תהדר אחר התראה וזה לא שייך בהכשילתו בד"מ דבמאי תהדר כיון דכבר הכשילתו ורק בד"י מהני ההתראה דתהדר ולא תהי' פרוצה עוד לאפוקי כאן בנ"ד דלא הכשילתו עדיין הלא יכולה להדר כמו בדת יהודית ואם הי' מתרה בה היתה חוזרת ולא היתה רוצה להכשילו עוד וכיון שלא התרה בה לכן לא הפסידה כתובתה: סליקא להו שו"ת מהגאון ר' הלל זצ"ל בסיעתא דשמיא