חומת אנך על תורה, במדבר יא:לג

הבשר עודנו בין שיניהם וכו׳. כתב בספר זרע אהרן וז״ל תרגם יונתן רשעיא הוו אכלין מן בשרא ולמן דיהביה לון לא הוו מברכין. ראייתו דלא היו מברכין דאיתא בירושלמי הובא בטור ארח חיים סימן קס״ו התוכף ברכה לנטילת ידים אינו נזוק בכל אותה סעודה ואם היו מברכין איך קאמר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף וכו׳ הלא אינו נזוק בכל אותה סעודה אלא שלא היו מברכין עכ״ל. והרבה יש להשיב על דבריו הללו ולא נאריך. רק זה אומר דאפילו בתר דתקון רבנן נטילה וברכות. השליו אינו טעון נטילה לפניו ולא לאחריו. ומאי דאתמר בירושלמי הוא התוכף ברכה לנט״י. והכא לא היה נטילה כלל. ותו דאינו נזוק מפגעי העולם. והכא נתחייבו מיתה לשמים. ואעיקרא כוונת התרגום היינו מברכין על דרך כריכו רפתא וצ״ל ולמאן דיהבית לון לא הוו מכרכין בשרא עד כדון הוה ביני ככיהון וכו׳ וכן כתב בפירוש שאצל התרגום עיין שם ודוק: