חומת אנך על תורה, ויקרא טו:ב

דברו אל בני ישראל וכו׳ איש איש כי יהיה זב וכו׳. בני ישראל מטמאין בזיבה ולא הגוים. וא״ת היא הנותנת שלא הי״ל לטמא אלא הגוים עע״ז שאינן קדושים ולא לישראל וי״ל דלפי חבתם הרבה טומאתם כדי שלא יהיו רגילים בשום טומאה כי הזיבות מחמת חולי וניוול ורצה המקום שיטהרו עצמם וכי האי גוונא תנן במסכת ידים לפי חבתן וכו׳ מפרשים:

איש איש כי יהיה זב וכו׳. למה נסמכה פרשת זב למצורע לפי שעל ידי נחש נתקללה האשה בזיבה והנחש בצרעת. וכן כתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב. והקדים מצורע כי הנחש נתקלל תחילה. וגבי דוד בקללו ליואב כתיב לא יכרת מבית יואב זב ומצורע הקדים זיבה שהוא דם ממש בעין ובעצם לפי שכל הקללה היה על ששפך דם אבנר. ונתקיים בבניו זיבה ברחבעם תחילה ואחר כך צרעת בעזיה. מפרשים: