חומת אנך על תורה, ויקרא יד:ו

את הצפור החיה וכו׳. טעם לב׳ צפורים כי האדם יש לו שני מיני דיבור. אחד אסור ואחד מצוה בו. והאסור דהיינו הל״הר ודוגמתו זהו הצפור שעושה מעשה פטיט השחוטה על כלי חרס שאין לו תקנה אלא בשבירה לרמוז דאם עם הארץ הוא יהיה לו רוח נשברה. ואם ת״ח הוא יעסוק בתורה וז״ש על מים חיים תורה שנמשלה למים חיים וצריך לצרף בדיבור התורה עץ ארז ושני תולעת ואזוב המורה על ההכנעה: