חומת אנך על תורה, ויקרא יד:ה

אל כלי חרש על מים חיים. הראשונים ז״ל אמרו שהוא רמז שישפול עצמו שהאדם דומה לכלי חרש שנשבר ואין לו תקנה. על מים רמז שיעסוק בתורה הקדושה שהוא באר מים חיים עכ״ד והם שני דברים נצרכים מאד לבעל תשובה ולבטל היצה״ר. זה יצא ראשונה מדת הענוה כמקריב כל הקרבנות ואין הפלונית שולט בו. והתורה הוא סם חיים והיא תבלין ליצה״ר. והתורה והענוה צריכות זו לזו כי אי אפשר לזכות בתורה אם לא יהיה לו שלום כמש״ל פרשת ויקהל ואי אפשר שיהיה לו שלום כי אם שיהיה לו ענוה. ונמצא שהתורה צריכה ענות והענוה צריכה תורה ודאי דחיובא רמיא ללמוד ולקיים וענוה בלי תורה מגן שוייא. ואגב נחקור במאי דאמרו פ״ק דקדושין אמר הקב״ה בראתי י״צהר בראתי לו תורה תבלין דלכאורה דאין ביטול לי״הר אלא בתורה. והרי מי שהוא עניו באמת אין הפלונית שולט בו. וכן מי שזכה למדרגת יראת ה׳ ומקיים שויתי ה׳ לנגדי תמיד אין שולט בו יצה״ר כמו שביארנו בדרושים בס״ד. ונראה דבענוה או יראה וכיוצא אין יצ״הר שולט בו אבל לא מהני לעשות היצ״הר טוב. אבל ע״י התורה נעשה היצ״הר טוב וז״ש בראתי יצ״ה בראתי לו דייקא תורה תבלין דייקא כמו שהתבלין מכשירין המאכל כך התורה מכשרת יצ״הר ונעשה טוב: