חומת אנך על תורה, בראשית מא:לב

וממהר האלהים לעשותו. ה׳ במסורה. דין. ומלתה אותו אז יקרב לעשותו. כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא. כי שוקד אני על דברי לעשותו. הביאה הרב צמח דוד ז״ל ופירשה לפי דרכו. ואפשר במ״ש רז״ל דשני הרעב והשבע היו כדי שיהא רכוש גדול במצרים לקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. גם כתבו ז״ל כי הגלות היה ת״ל שנה כמנין ה׳ פעמים אלהים. גם אמרו ז״ל דלכך נימולו קודם צאתם דעל ידי המילה קדושים יהיו והקדש מפקיע מידי שעבוד. ועוד כתבנו בעניותנו הקדמה אחת בספרי קטן ראש דוד פרשת בחקותי ובדוכתי אחריני דענין בין הבתרים והמילה של אאע״ה דמיה״ם בם לשתי שטרות היוצאות על שדה אחת כי בבין הבתרים נתן לו הארץ על תנאי גלות ת׳ שנה. ובמילה נתן לו הארץ על תנאי קבלת אלהותו יתברך. ונדמ״ו נאו״ת לשתי שטרות היוצאות על שדה אחת דדינא הוא ביטל שני את הראשון ואי אוסיף ביה דיקלא אי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי. ונחלקו הראשונים בפירושה. וישראל במצרים תפסו בשטר בין הבתרים לקנות הארץ על תנאי הגלות ומשו״ה היו עע״ז אבל לא היו יכולים להתקיים כי היו נכנסים בנ׳ ש״ט. לכן תפסו השיטה בשטר המילה דהתנאי הוא קבלת האלהות. אמנם אחר שנעשה העגל רצה הקב״ה שיקיימו זה וזה זה תורף הדברים בקצ״ר אמיץ ע״ש באורך. ואפשר להסמיך זה במסורה שלנו. וממהר האלהים לעשותו להביא הרעב והשבע משום גזרת בין הבתרים. וזה הרמז האלהים ה׳ אלהים גימטריא ת״ל שני הגלות. וכי תימא איך יצאו בחצי הזמן. לז״א ומלתה אותו ואז יקרב לעשותו דנימולו וקבלו אלהותו ותפסו בשטר המילה שהוא קבלת האלהות וזה קיימו תכף כי מלו וקבלו אלהותו יתברך ברגע קטון ויצאו לחירות. וז״ש כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו דכיון דפיהם ולבם שוו בשיעוריהם לקבל האלהות סגי ומסגי להיות בני חורין. וכי תימא מאחר דגלוי לפניו יתברך דיעשו עגל ויתחייבו גלות הלא טוב שיגמרו הגלות במצרים ואז יגאלם גאולת עולם לז״א כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא לגמור הגלות שהיו נכנסים בנ׳ ש״ט והיו נאבדים ח״ו לזה נגאלו ואח״כ השלימו הגלות ונחרב הבית בימי ירמיה דכתיב כי שוקד אני על דברי לעשותו: