חומת אנך על תורה, בראשית כה:כד

והנה תומים בבטנה. כי הבינה שני גוים בשני עיבורים. עתה ראתה דבר חדש שהיו תאומים ולא אמר תאומים לכבוד יעקב ולא זיווגו עם עשו. וכמו שפירש רש״י ז״ל שלא נכתב תאומים ללמד שאחד דוקא צדיק. ועוד פירש רש״י ז״ל ויקרא שמו יעקב הקב״ה. ובזה אפשר לתת טעם דאף אח״כ שנקרא ישראל עדיין נשאר לו שם יעקב ונקרא לפעמים יעקב ולפעמים ישראל ואינו כמו אברהם דאינו נקרא עוד אברם והקורא אברם עובר בעשה וכו׳. דהכא הקב״ה קרא שמו יעקב ולכן נשאר לו שם יעקב. מעין דוגמא למ״ש בירושלמי סוף פ״ק דברכות למה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב. ושמו של יצחק לא נשתנה דהקב״ה קראו יצחק ע״ש והירושלמי לא ס״ל כמו שפירש״י והוא מרז״ל דהקב״ה קראו יעקב כמ״ש מהר״ר אליהו ז״ל בפירושו ולפי המדרש דהקב״ה קראו יעקב אפשר דמשו״ה לא נעקר שם יעקב כמו אברם. א״נ אפשר במ״ש בזהר הקדוש דף קמ״ה דיעקב רומז למלכות ע״ש ובהגה״ה בדפוס ליוורנו ולכך לא נעקר שם יעקב. א״נ דשם יעקב מורה על שהותרו לו רחל ולאה דרחל רמז למלכות ורמוז ביוד מיעקב שהיא ספירה עשירית. עקב רומז ללאה בסוד עקב ענוה כמו שפירש רבינו האריז״ל ולכך לא נעקר שם יעקב ובדרושים הארכתי לרמוז בכמה כתובים בהקדמות אלו א״נ כמ״ש רבינו מהר״ם אלשיך ז״ל כי יעקב ישראל הם שני נשמות עליונות ונשמת יעקב נשארה אף אחר פטירתו ומשו״ה נשאר שם יעקב ודו״ק כי קצרתי מאד.