חומת אנך על תורה, שמות יח:טו

כי יבא אלי העם וכו׳. אמרו במכילתא שאל יהודה איש כפר עכו את ר״ג מה ראה משה לומר כי יבא אלי העם ואם לאו מה יאמר כשהוא אומר לדרוש אלהים יפה אמר וצריך ביאור. ואפשר במ״ש הרב בני חיי בליקוטים במסכת עירובין דטעם מרע״ה שלא מינה דיינין היינו דמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה ואיך אפשר שיהיו דיינים בפניו ואמר לו יתרו דיכולים לדון דבר פשוט שאינו הוראה וז״ש את הדבר הקטון ישפוטו הם עכ״ד ואפשר דיהודה איש כפר עכו קשיא ליה מה טענה היא זו למ״ש לו יתרו מדוע אתה יושב לבדך וכי הממנו יפלא שבאים לדין. והשיב כשהוא אומר לדרוש אלהים והיינו כמו שתרגם אונקלוס למתבע אולפן יפה אמר דהם תלמידים ואסורים להורות הלכה בפני רבם. והשיב יתרו דיכולים לדון דבר פשוט דאין בו דין מורה הלכה כמדובר. ולפ״ז דהויכוח שלהם היה משום דין מורה הלכה. אפשר לרמוז במ״ש ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו והוא כמ״ש פ״ק דמגילה וחולדה היכי מתנבאה במקום ירמיה ומשני חולדה קרובת ירמיה ולא מקפיד עלה והגהות אשרי פרק הדר הוכיח מכאן דאם רבו אינו מקפיד שרי הן אמת דבדברי הג״א הללו עמדתי עליהם אני בעניי במ״א וגם סיים בהג״א דיש לגמגם ומ״מ דרך דרש נהגו כת הקודמים לפנינו ולפני פנינו דכשיש סברא בעולם רומזים בפסוק או במאמר רז״ל עפ״י אותה סברא. והנה מוכח מסוגית אעפ״י דף ס׳ ע״ב דהגם דרבו מוחל לא מסתייעא מלתא להורות כהלכה וכמ״ש התוספות שם. ועפי״ז אפשר לומר דגם יתרו ידע דאסור לתלמיד להורות בפני רבו. אמנם סבר דמרע״ה עניו מכל האדם ואינו מקפיד ובכה״ג שרי כמ״ש הג״א וזהו שדקדק יתרו לומר מדוע אתה יושב לבדך דהול״ל מדוע תשב לבדך אלא רצה לומר מדוע אתה שיש לך ענוה גדולה ואינך מקפיד כי בזה ליכא איסור מורה הלכה בפני רבו. והשיב משה רבינו ע״ה כי יבא וכו׳ ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי וכו׳ דלכאורה והודעתי וכו׳ יתר. אך רמז לו דהגם דאינו מקפיד ושרי להורות לפניו מ״מ לא מסתייעא מילתא ואינם מורים כהלכה וז״ש ושפטתי והודעתי וכו׳ דאם [הם] שופטים אחרים אינם מודיעים חקי האלהים דלא מסתייעא להו מלתא ומשו״ה ושפטתי והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו. וא״ל יתרו דידונו הפשוט דאין בו דין מורה הלכה אפילו לרב שמקפיד: