חומת אנך על תורה, דברים כא:י

כי תצא למלחמה. מה כתיב למעלה כי תעשה הישר בעיני ה׳. אפשר לרמוז מה שאמרו רז״ל במדרש דארבעה מלכים היו חלוקים בענין המלחמה דוד הע״ה הוא עצמו הולך ולוחם. ואסא היה יוצא ולא היה נלחם. יהושפט לא היה יוצא אבל היה אומר שירה. וחזקיה היה יושב בביתו. וכן אמרו בזה״ק וכל ארבעה בחינות אלו רמוזות בתורה. כי תעשה הישר אותיות שירה כמ״ש יהושפט כי תצא למלחמה רמז לאסא דהיה יוצא לבד. וס״ת תצא למלחמה על הוא אהל רמז לחזקיה שהיה יושב באהל ונתנו ה׳ אלהיך בידך דלכלם ה׳ ילחם לכם. ושבית שביו. ל?מז לדוד המלך ע״ה שהיה יוצא ונלחם. אי נמי רמז כי תצא למלחמה על אויביך ס״ת אהליך רמז לבתי מדרשות כמו שפירש רש״י ז״ל בברכות ריש דף י״ו ולפי פשוטו רמז מ״ש במכות פ״ב על פסוק עומדות היו רגלינו במלחמה בשעריך ירושלם שהיו עוסקים בתורה. וזה רמז כי תצא למלחמה צריך אהליך בתי מדרשות שיעסקו בתורה. ולפי מדרשו שדרשו רז״ל והמפרשים על מלחמת היצה״ר רמז אהליך שתקון היצה״ר בעסק התורה כמשז״ל אמר הקב״ה בראתי יצ״הר בראתי לו תורה תבלין. וזה רמז כי תצא למלחמה מלחמת היצה״ר החזקה אימתני ותקיפא. אהליך פירוש שקוד בתורה ואז ונתנו ה׳ אלהיך בידך. ורמז זה בס״ת בדרך נסתר לרמוז שצריך שילמוד בסתר שאז היא תורה לשמה. א״נ אפשר בכללות ענין זה במה ששמעתי משם המקובלים פירוש מאמר רז״ל מוטב היה לשלמה לגרור ביבין וכו׳ כי הנה כתב הרב עיר וקדיש מהר״א גאלנטי ז״ל דף צ״ה מספר קול בוכים. דטעם שלמה הע״ה שנשא בת פרעה שרצה לגיירה ולהכניסה ולמתקה תחתיו וטעה כי עדיין לא הגיע זמן אל מיתוק הקליפות ואדרבא היא היתה בעוכריו עכ״ד. והנה בעת נפילת אפים הכוונה ששולח נפשו אל הקליפות ומבררת ניצוצי הקדושה אבל שלמה הע״ה הביא הסט״א לביתו בכבוד ויקר וגדולה ודא עקא וז״ש מוטב היה לו לשלמה לגרור ביבין דהיינו שישלח נפשו לסט״א וילקט משם ניצוצי הקדושה וזהו גורר ביבין עכ״ד וכיוצא בזה ענין יפ״ת כי הנה כתבו גורי האר״י ז״ל שחשק בה מסיבה דיש בה ניצוץ קדוש השייך לשרש נשמתו. ולכך הותר לו ביאה ראשונה במלחמה לדעת ר״ת בקדושין דף כ״ב כמ״ש שם התוספות. ושם במלחמה הוא דומה לנפילת אפים שנפשו הולכת אל הקליפה ומבררת וזהו עיקר מצות יפ״ת. אבל אם אח״כ הביאה לביתו הוא מסוכן להביא הסט״א לביתו. וכן אמרו בספרי וז״ל אביו של זה חשק יפ״ת והכניס שטן בתוך ביתו נעשה בנו בן סורר ומורה וכו׳ ע״ש דמה שהביאה לביתו גרם רעה לעצמו ולכן צוה הקב״ה והסירה שמלת שביה כדי לנוולה ובכתה וכו׳ כדי להכניעה. ועם כל זה אינו תקון גמר ויצא בן סורר ומורה. וכ״ש ששלמה הע״ה הביא בת פרעה למלכה בביתו ואחריה רעותיה מובאות המה מלכות ויצא תקלה גדולה. ולכללות הענין הזה יש רמז בפרשת יפת תואר ודוק היטב כי קצרתי:

ונתנו ה׳ אלהיך בידך. כאיש אחד ושבית שביו של הקב״ה כי הקב״ה גרשם ויאמר השמד ולא כחך עשה חיל. ואתה אינך נותן לב על זה רק נצחת וזחה דעתך וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה מכח היצה״ר הארור. אני יודע כי ולקחת לך לאשה עכ״פ לזה אבקש לך היתר. והבאת גירות אף על פי שהוא מזוייף והסירה שמלתה מעליה לבד לא מתוכה כי עודנה לא לבשה מצות דת יהודית. הרב הגדול מהו׳ וידאל צרפתי ז״ל בפירושו כ״י. ועיין מ״ש בכללות הענין בספרי הקטן ראש דוד ע״ש: