חומת אנך על ירמיה ל:יב

אנוש לשברך וכו' . אפשר במ"ש הטור א"ה סימן ע"ט משם בעל העיטור דאשת איש אין חייב בעלה לרפאתה אלא ברפואה שאין לה קצבה. והרמב"ם והרא"ש פליגי דבאשת איש אין חילוק אך באלמנה אין חייבין היורשין ברפואה שיש לה קצבה. וכתב הריטב"א ז"ל הביאו בשיטה מקובצת בכתובות דף נ"ב דהא דחייב לרפאתה היינו אם לא בא החולי בפשיעתה אבל בא מחמת פשיעתה אינו חייב. ושם בשיטה מקובצת כתב משם הגאונים פי' אין לו קצבה ויש לו קצבה היינו אם הרופא יש לו שכר קצוב או אין שכרו קצוב ע"ש וידוע דיש לנו עם ה' כ"י דין אשה ובעלה ולדעת הרב העיטור אף שחוליינו ארוך ומקרי דבר שאין לו קצבה כמ"ש בהגהת דרישה סי' ע"ט ומהר"ר אליהו בפי' ירושלמי פ' מי שמת מ"מ לגבי בעל שהוא ה' כביכול יש לו קצבה וא"כ לדעת העיטור אינו חייב ברפואתנו ועוד שהחולי בא על ידי פשיעתנו. וז"ש אנוש לשברך נחלה מכתך והוא חולי ארוך דבעלמא מקרי אין לו קצבה אך אין דן דינך למזור כי לגבי דידי יש לו קצבה מקרי. ועוד רפואות תעלה אין לך שהחולי בא מחמת פשיעה וכמ"ש על רוב עונך וכו' וזהו לך לאפוקי אשה דעלמ' דהחולי לא בא על ידי פשיעתה. ועל זה אמר כי אעלה ארוכה לך וממכותיך שאת היית סיבה ע"י פשיעתך ארפאך וכי תימא דהוי דבר שיש לו קצבה ולדעת העיטור אינו חייב הבעל לז"א ארפאך נאם ה' אני הרופא ואני רופא חנם ולא שייך דין זה כי פירוש יש לו קצבה או אין לו קצבה הוא על שכר הרופא והכא אידי ואידי חד שיעורא. ועוד דאין הלכה כהרב העיטור ובאשת איש בכל גונא חייב ואת אשתי כי נדחה קראו לך ולא אלמנה. ומ"ש וממכותיך ארפאך אפשר לומר עוד במשז"ל דהקב"ה מכה באזמל ומרפא באזמל והובא בס' דעת זקנים בתוס' ריש מקץ. וזש"ה ועזר מצרי"ו תהיה: