חומת אנך על ישעיהו כו:ט

כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו וכו' . שמעתי משם הרב המובהק מהר"ר יהודה הכהן ז"ל אחד מרבני ירושלם הקדמונים במה שאמרו בערכין דף ט"ו דנענשו המרגלים על שהוציאו דיבת הארץ ממש ואמרו המוציא שם רע על האבנים כך ק"ו למוציא ש"ר על חבירו וז"ש כי כאשר משפטך לארץ כאשר ראינו משפטיך במרגלים בעבור הארץ שהוציאו דיבה על עצים ואבנים ונענשו אז צדק למדו יושבי תבל שיש ק"ו אם על עצים ואבנים נתחייבו ק"ו על חבירו. והשתא קאמר הנביא התינח השתא דיש לנו ממי ללמוד. אבל כל אחד מהמרגלים יוחן רשע על דיבת עצים ואבנים דלא ידע זה ולכן בארץ נכוחות יעול ודיברו על הארץ עצים ואבנים דלא ס"ד דיש עונש. לז"א ובל יראה גאות ה' הרי אמרו כי חזק הוא ממנו אפי' בעה"ב וכו' במ"ש שם בערכין ועל זה נתחייבו. אך הכתוב מודיענו דהוציאו דיבה על עצים ואבנים והם חייבים ואהניא לדורות הבאים. אבל הם עצמם היה מקום ללמד זכות דאכתי לא שמיע להו אבל דא עקא שאמרו כי חזק וכו' ובל יראה גאות ה'. ועטרת ראשי אבא מארי זלה"ה היה מפרש במ"ש לא חרבה ירושלם אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה והיינו דקאמר כי כאשר משפטיך לארץ הידועה זו ירושלם על שלא עשו פשרה. צדק שהיא הפשרה כמשז"ל למדו יושבי תבל דצריך לעשות פשרה ואמר נביא א"כ יוחן רשע יושב ירושלם בל למד צדק דעדיין לא ידע חומר הפשרה אטו בארץ נכוחות מי שהוא דן דין תורה יעול אני מחשיבו כעושה עול. והשיב ובל יראה גאות ה' הרי היה להם עונות חמורים ע"ז ג"ע ש"ד ולזה נענשו. אך הכתוב מודיענו שגם מי שעושה הכל דין תורה ואינו רוצה בפשרה נענש גם כן. ואני הדל נ"ל במ"ש רז"ל אשר לא תגלה ערותך עליו שהקפיד על בזיון אבנים ומשם נלמוד ק"ו שלא לבזות חבירו העשוי בצלם אלהים וכמו שפירש"י בסוף פ' יתרו. וז"ש כאשר משפטיך לארץ שכתבת בתורה אשר לא תגלה ערותך שהקפיד הכתוב על האבנים שלא לבזותן אף שאינו מכוין. אז צדק למדו יושבי תבל ק"ו שלא לבזות חבירו. אמנם יש לשאול מי שלא למד ולא הבין יוחן אם מבזה את חבירו. לז"א ובל יראה גאות ה' אינו רואה שהוא בצלם אלהים והיה צריך לדעת מעצמו שאסור לבזותו: