חומת אנך על שמואל א כד:יב

ואבי ראה גם ראה. אמרו רז"ל מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו א"ר יהודה אבי ראה אמר לשאול גם ראה אמר לאבנר ורבנן אמרי אבי ראה אמר לאבנר דהיה אב בתורה גם ראה לשאול עכ"ל ומוכח דרבנן דדרשי אבי ראה לאבנר סברי דאינו חייב בכבוד חמיו ולכאורה קשה על הטור בי"ד סימן ר"מ שכתב חייב אדם בכבוד חמיו דכתיב ואבי ראה גם ראה וכתב מרן בבית יוסף דכתיב אבי ראה גם ראה דוד אמר הכי לשאול וקרי ליה אביו מפני שהיה חמיו עכ"ל דהרי רבנן פליגי ודרשי אבי ראה לאבנר. והרב בית חדש כתב דס"ל להטור דגם לרבנן יש לכבדו מיהא בקימה והדור ומדאמר גם ראה אלמא שסמכו במקצת לכבוד אב עכ"ד וזה דוחק גדול לומר דמ"ש הטור דכתיב ואבי ראה גם ראה כונתו ללמוד מדכתיב גם ראה שסמכו במקצת לכבוד אב לא תוכל האר"ש שאתו. ובודאי דברי הטור מוכיחין דלמד מדקרי דוד הע"ה לחמיו אבי וכמ"ש מר"ן ז"ל בבית יוסף. ויש להרגיש על הרב ב"ח איך לא העיר על מרן דכפי דבריו הטור פסק כיחידאה ושביק רבנן דלרבנן אבי קאמר לאבנר. ואני הדל בברכי יוסף יישבתי דברי הטור ע"ש ועתה אומר באופן וסגנון אחר בס"ד. והוא דהטור סמך על המכילתא בפרשת יתרו על פסוק וישתחו וישק לו. ושם נאמר וישתחו משה לחמיו מכאן אמרו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו עכ"ל וכן הביא הגירסא בילקוט. וסבר הטור דבריתא דמכילתא אתיא דלא כרבנן דמדרש דדרשי אבי ראה לאבנר אלא לשאול קאמר. ומיהו לדעת המכילתא לאו בכבוד אביו אמנם כיון דחייב בכבוד חמיו קאמר לו ואבי ראה. וכך פסק הטור דבריתא סתמית היא במכילתא ומה גם דסברת רבנן דמדרש דדרשי דקאמר אבי ראה לאבנר גם ראה לשאול אינה מתישבת דאיך דוד הקדים אבנר לשאול ודוק הטב כי קצרתי. ויש מי שפירש ואבי ראה גם ראה כי אעפ"י שבאת אלי כמה פעמים להמיתני והיה מותר להרגך כדין הבא במחתרת אני נהגתי עמך כדין האב הבא במחתרת על בנו שאסור להרגו שאינו בא על עסקי נפשות וסתם אבא רחים על ברא ואני נהגתי עמך כדין זה. הגם שאינו כן ולבי ולבך ידעי: