חומת אנך על דברי הימים א' ד:ט

ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך וכו' לבלתי עצבי . בתמורה דף ט"ז דרשו יעבץ שיעץ ורבץ תורה בישראל לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות עש"ב דרשת כל הכתובים. ואפשר לומר כי נתיירא דאמו קראתו יעבץ כי ילדה בעוצב ואם כן יעבץ הוא לשון עצבות ונתיירא שלא יתקיים שלא יבטלהו יצה"ר ללמוד וזהו העצבון אמיתי וז"ש לבלתי עצבי רק יעבץ יהיה שיעץ ורבץ תלמידים. ותתבטל כונת אמו דיעבץ לשון עצבות:

ויבא אלהים את אשר שאל . אפילו מדת הדין דמורה שם אלהים נהפך לרחמים דהמלמד בן חבירו תורה מבטל גזרות רעות והוא שמרבה גבולו בתלמידים וכמ"ש אם ברך תברכני ודרשו שם אם תברכני בתורה והרבית גבולי בתלמידים וכו' ע"ש ה' עמו וגם מדה"ד נהפכת לרחמים וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו: