חכמת שלמה על יבמות ל:

גמ' למעוטי מת בלא גירש כו'. נ"ב נ"ל לפירוש הרי"ף דלעיל בע"כ גרסינן למעוטי מת ואח"כ גירש וכן נראה עיקר דלפירוש רש"י מוכרח אתה לפרש דרב אשי סבר כר' ירמיה דאמר נשואין מפילין ואנו קיימא לן כרבא דאמר מיתה מפלת ואפי' כנס ואח"כ גירש שרי וגם קי"ל כרב אשי דאסר לעיל מת ואח"כ גירש אלא כמו שפירש הוא נראה לי ובטור נמי כתב דמת ואח"כ גירש אסור כרב אשי וכנס ואח"כ גירש שרי והיינו כרבא ע"ש. (עי' במהרש"א):

רש"י בד"ה הניחא כו' דיש זיקה הס"ד:

בד"ה זו היא כו' שרי' כו' זו היא כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ואילו בגירושין כו' צרתה מאי טעמא הד"א והס"ד:

בד"ה בקדושין נמי כו' כשימות ומספק אתה בא כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה כתב בכתב ידו כו' וא"ת מאחר שדעתו לגרשה למה חיישינן לקנוניא ועוד אם הוא חשוד כו' כצ"ל:

בד"ה יש בו זמן כו' לאשמועינן דהולד כשר וסיפא אתא לאשמועינן כו' כצ"ל: