חכמת שלמה על יבמות קי.

גמ' שלא כהוגן ואפקעינהו כו':

רש"י בד"ה מאי לאו כו' כשגדלה הס"ד:

בד"ה וקא אפקעינהו כו' וישראל קאמר ורבנן כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה קסבר שמואל כו' מלתא דר"ג דפריך אמלתא כו'. נ"ב ותימה הא לעיל איתא להדיא דשמואל לית ליה דרבן גמליאל דהא לשמואל יש זיקה ולר"ג אין זיקה להכי פריך לשם אליבא דרב יהודה אמר שמואל דמוקי התם חדא ברייתא אליבא דר"מ דס"ל אין זיקה ואסור לבטל מצות יבמין ופריך והרי ר"ג אין לו זיקה ולא חייש לביטול מצות יבמין כו'. ובע"כ צ"ל מה שהקשו התוס' מר"ג אשמואל הכי מקשין מאחר דאשכחנא תנא להדיא דס"ל דלא אמרי' על דעת קדושין הראשונים הוא בועל וא"כ מנין כו' לחלוק עליו בזה אפילו חולק עליו במה דס"ל אין זיקה וסבר כאותן תנאי דס"ל יש זיקה אבל מנא לן לחלוק על רבן גמליאל בהאי סברא ולומר כל הבועל כו' א"כ בע"כ צריכים אנו לפרש דברי התוס' דה"ק ושמואל אית ליה דרבן גמליאל כו' פי' שלא תאמר דשמא לא ס"ל כלל לשמואל לאותן דברי ר"ג למשנה וכאילו בדותא היא ועל זה מביא התוס' ראיה דאית ליה שפיר מלתא דר"ג אליבא דר"ג דלית ליה זיקה א"כ אף הוא לא פליג עליה בזה שאמר כשגדלה הקטנה שתצא יבמתו משום אחות אשה ודו"ק:

בד"ה בההיא קאמר כו' דכותיה מתוקמא כו'. נ"ב ותימה גדולה בעיני דהא בע"כ צריכותא דהכא אזיל אליבא דאביי דהא למ"ד בבעל דברי הכל צריכה גט א"כ לא פליגי הכא אלא בכנסה סתם ולא בעל ומשום אחוליה לתנאיה והשתא לא נצטרך למעבד שום צריכותא דהא לא פליגי בקדשה על תנאי כו' בבעל ומדעבד צריכותא ע"כ אליבא דאביי הוא דעבדינא ודו"ק. (עיין במהרש"א):

ד"ה מאי לאו כו' שייך לעמוד השני:

בא"ד נשא חרשת והיינו שבשעת נשואין כו' כצ"ל: