חכמת שלמה על יבמות קח:

גמ' ותתייבם צרתה נמחק צרתה. ונ"ב ברי"ף וכן ברא"ש לא גרסי' צרתה אלא אהיא גופא קמיבעי וכן משמע בפרש"י אבל במקצת ספרים נמצא בפרש"י להדיא דאצרתה קמיבעי וכן יראה מדברי הטור שכתב עיקר הדין אצרתה וכתב אחר כך ונראה שאף היא חולצת אם תמאן ע"ש. (עיין במהרש"א). שם בר אשיאן אמר רב כשם כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ומאי שנא כו' ליה לקמא הס"ד ואח"כ מ"ה דאיידי כו' דקמא ג"כ הס"ד:

תוס' בד"ה אלמא אתי כו' אגופה דסיפא כו' אמאי לא אמרי' כו' אחר גירושין דמותרת כו' כצ"ל:

ד"ה אזיל כו' צ"ל נמי אזיל כו':

בא"ד דלמא אזיל ומשבש לה דהא כיון דליכא למיחש למידי לא גזרי' כצ"ל. ונ"ב פי' דלא גזרו משום דלמא אתא ומשבש לחודה אם לא שיש צד לאיסור דהוי מחזיר גרושתו משנשאת אבל היכא דלא גירשה דליכא למיחש למידי לא גזרו משום אזיל ומשבש כו' ודו"ק:

בד"ה אר"א כו' דר"א נאמר וכה"ג כו' כצ"ל:

בד"ה לאיסור כרת כו' אבל גט לא מפקיע כו' כצ"ל: