חכמת שלמה על סוטה כח.

גמ' שנאמר נטמאה ונטמאה ועדיין תיבעי נטמאה ונטמאה כו' כתיבי חד לידיעה וחד לצוואה וחד לעשייה ורבי כשם כו' כצ"ל:

שם ואידך ההוא דמודע לה כו'. נ"ב אין הפשט שמודיע לה כי מאי איכפת בדידה הלא היא תמות לדיראון אלא כך הוא הלשון דמודע לה רצה לומר אותו הענין מודיע הכהן לכל העומדין משום הכי פרש"י בפ"ק כדי שלא יאמרו כו' אלא על אחרים קאי וק"ל:

רש"י בד"ה שיתא קראי כו' להודיע לנו דבטן כו' המים וגו' לצוואה כו' וחד והשקה את כו'. בד"ה דידיה דבועל כו' וצוואה הס"ד:

בד"ה מגיד לך כו' לה איסורא הס"ד:

תוס' בד"ה אינו דין כו' דעשה בהן אונס כרצון. נ"ב פירש גבי נזיר ילפינן שאפילו באונס נטמא הלך הנזירות וצריך לגלח כו' וגבי פסח לא צריך קרא דפשיטא אפילו נטמאה באונס שלא יכול לעשות פסח וק"ל:

בא"ד טומאת התהום כוודאי לפי שטומאת התהום הוא הלכה ולא סתרינן ק"ו מהלכה כו' כצ"ל:

בא"ד והוא הדין דאין להוכיח משם כו'. נ"ב פי' מאותו ק"ו:

בא"ד והלא אין ללמוד הימנו כו'. נ"ב פירוש מן הלכה:

בא"ד אי מסוטה נימא מה סוטה כו' כצ"ל: