חכמת שלמה על שבועות ד:

גמ' ל"א עד סברא הוא כל זה נמחק ונ"ב ס"א אינו:

בד"ה וידיעה בסוף כו' ויצא ונודע לו כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ונעלם ונעלם שני כו' וידיעה בסוף לא צריכה כו' הד"א ונ"ב עד כאן שייך להיפוך הדף ונכתב עוד בצדו יש מקשים לפרש"י מהו אינו צריך דקאמר ר' הלא ר"ע נמי לא דריש שניהם לידיעה קמייתא ולידיעה בתרייתא ומחד ונעלם והוא ידע יליף ואדרבה רבי יותר צריך מר"ע שהרי ר' צריך ונעלם וגם והוא ידע משא"כ לר"ע דונעלם אתא לגופיה ועיקרא מוהוא ידע יליף כדפרישית בהגה' תוס' ונ"ל דהכי פריך רבי אומר לא צריך קרא כוליה לגופיה כמו שדרש ר"ע ואף שר"ע נמי דריש מיתורא למעוטי טומאת מקדש כו' מ"מ מאחר שנ' והוא טמא להדיא בקרא נראה כאילו דריש לגופיה ומ"מ איהו דלא צריך קרא להכי אלא אדרבה לרבוי' אתא טומאת מקדש ודו"ק [עיין במהרש"א]:

תוס' בד"ה ונעלם ונעלם כו' דמהי תיתי דאצטריך קרא למיפטריה ותדע דהא כו' כצ"ל ונ"ב פי' דע"כ לר"ע האי ונעלם בתרא לגופא אתא דהא מונעלם לא שמעינן ידיעה אלא לר' דדריש ונעלם מכלל שידע ור"ע לא דריש אלא ונעלם והוא ידע ועיקרו מוהוא ידע קדריש כו' דלידיעה בתרייתא לא צריכא קרא ולא כתבה התורה ונעלם בתרא אלא לגופיה וממילא האי ונעלם קמא מיותר ואתא לדרשא למעוטי העלם מקדש כו' וק"ל:

בד"ה לר"ע כו' בפרט וכלל ופרט נ"ב פירש פרט וכלל ופרט הוי כמו כלל ופרט וכלל וכן איתא להדיא בפי' ג' מינים:

בד"ה בכל פודין כו' ומפרש היכא דליכא אלא ה' סלעים כ"ע סברי דהוא קדים דמצוה דגופא עדיף כי פליגי כגון דאיכא חמש בני חורין וחמש משועבדים ור' יהודה סבר מלוה כו' הנך משועבדים כו' לאו כו' כצ"ל:

בד"ה דתניא מרצע כו' ושל גיסטרון נ"ב פי' הערוך העשוי בכל מיני מתכת: