חכמת שלמה על שבת קמו.

רש"י בד"ה אבל מפורדות כו' לחתכן לא יטלטל בה החבית דמתני' ר' נחמיה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה שובר אדם כו' של בנין עסקינן כו'. נ"ב בגמ' שלנו גרסי' של לבנים והיא היא פי' אבנים מסודרות ובנויות זו על זו בלא טיט ובלא סיד ע"ש:

בא"ד בין נטילת העירוב כו'. נ"ב פי' נהי דמותר לשבר מ"מ כל זמן שלא שיבר אמרי' הוא במקום אחד ועירובו במקום אחר שהרי הוא סתום ואינו עומד לישבר וק"ל:

בא"ד ס"ל דבקטימת קיסם חייב חטאת כו'. נ"ב פי' ורבנן סברי דאסור מדרבנן לקוטמו לחצות בו שיניו ומש"ה להריח שרי אפי' לכתחלה אבל אי הוי ס"ל דבקטימת קיסס לחצות בו שיניו הוי חייב חטאת הוי נמי גזרי בקטימת הדם להריח כמו ר"א א"כ קשה מ"ש משובר חבית כו' ודו"ק:

בא"ד ובגמרת ירושלמי בפ' בכל מערבין מצאתי הדא דתימא כו' כצ"ל. נ"ב קאי אפלוגתא דר"מ ורבנן שר"מ סבר פותח ונועל לכתחלה ורבנן אסרי דוקא במגדל של אבן אבל של עץ לית ביה פלוגתא ושרי לכ"ע ושמעינן מן הירושלמי דמגדל של עץ שרי כמו חבית ולא איירי במוסתקי וק"ל. (עיין במהרש"א):