חכמת שלמה על שבת קלג:

גמ' אלא אמרי נהרדעי כו'. נ"ב נראה בעיני לפרש דהאי אלא דאמרי נהרדעי ר"ל אלא מה שהקשו בני הישיבה מאן תנא פירש אינו חוזר לא שהקשו מאן תנא דס"ל דפי' אינו חוזר כי מן הדין אפי' פירש היה לו לחזור כדסלקא דעתין מעיקרא אלא הכי מקשה מאן תנא דס"ל פי' במקצת שסילק את ידיו שאפי' כה"ג חשיב פירש ממש ואינו חוזר רבנן דפליגי עליה דר' יוסי הוא ודו"ק היטב:

רש"י בד"ה כל זמן כו'. בה ציצין בין מעכבין כו' עד שיחתכם בין שאין כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה מפשיט הפסח כו' ונתנו למי שזכה בו ואח"כ הכרעיים כו' מירק והפשיט כו' שמעינן מיניה כו' כצ"ל. ונ"ב מירק והפשיט פי' גומר ומפשיט:

בא"ד וגבי עולה כו'. נ"ב פי' זהו התמיד:

בא"ד ומנתח הידים תחלה כו'. נ"ב לאו דוקא שהרי הן אחר הכרעיים וגם אחר גמר ההפשט קורע את לבו ומוציא את דמו ואח"כ חותך את הידים אלא שהן תחלה לחיתוך שאר אברים:

בא"ד ולהוציא אימוריו בלא נימין כו'. נ"ב פי' שעכשיו לא יתלכלכו בצמר של בהמה שהרי הופשט עד החזה כדלעיל פ' כל כתבי (שבת דף קי"ז:)

בד"ה מהו דתימא כו' עלה דדם כו' הד"א:

בד"ה קמ"ל מדקתני במתני' כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה גדול בהדיא כו' גדול שלא מל כו' כצ"ל: