חכמת שלמה על עירובין צב.

רש"י בד"ה אמר רב הונא כו' ולא עירבה אבל כו' הד"א:

בד"ה וא"ת כו' דבתים קשיא כו' הד"א:

בד"ה מפני מה כו' תכניס כליה לתוך חבירתה כו'. נ"ב פירוש אותה שעירבה תכניס כליה לתוך חבירתה שלא עירבה שנותנין אותה לאותה שעירבה ודו"ק:

בד"ה וא"ת כו' דשמעינן ליה לאבא דקאמר כו' מילתא דאבא לאוקמיה כו' וכי אמר אבא דיהבינן כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה והא אמר ר"י כו'. נ"ב נראה בעיני שהאמת הוא משני שהוא מחלוקת ואח"כ סתמא אבל לא היה צריך לשנויי אלא דהכא לא חשיבי מחלוקת דהא לא פליגי הכא בגזירה ודו"ק. א"נ מש"ה לא משני בכה"ג דאל"כ מאי פריך תלמודא אליבא דר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה לשמואל נמי קשה מנא ליה להקל ולומר בין עירבו בין לא עירבו מאחר דאשכחן סתמא דמתני' דגזרינן וליכא מאן דפליג עלה דהכא לא פליגי בגזירה ע"כ צ"ל דאיכא מחלוקת לעיל להדיא בג' חצירות כו' ואח"כ סתמא ודו"ק (עיין במהרש"א):

בד"ה איכא דאמרי כו' ר' יוחנן אמר אפילו חורבה ור' יוחנן כו' ומאי לטעמיה כו' כצ"ל:

בד"ה גפנים כו' ונידון משום לחי ופתח. נ"ב לעיל בפ"ק (עירובין דף ט') ולשון הגמרא נידון משום לחי והתום' כתבו שה"ה נמי לדין פתח כדמוכח התם דפריך מהאי מתני' דחצר גדולה שנפרצה אדין לחי כו' ומש"ה משני דמתניתין איירי בנכנסין כו' וק"ל: