חכמת שלמה על עירובין עא:

רש"י בד"ה בסומכין כו' פליגי רבנן כו' חצר ובן תדאי כו' הד"א:

בד"ה ואי חד טעמא הוא דאי מדר' אליעזר ה"א טעמא וכו'. נ"ב האי לישנא מגומגם מאד חדא דקאמר ה"א כו' ואפשר שכך הוא האמת דר' אליעזר לא פליג אלא ביין אבל בפת הוא מודה דסומכין על שיתוף במקום עירוב ועוד מה שכתב דטעמא דר"א לאו משום דאין סומכין כו' זה אינו דבודאי משום דאין סומכין הוא דאי סומכין אם כן אפילו לפי מה דקי"ל אין עירובי חצירות אלא בפת אפילו הכי סומכין על השיתוף שנעשה ביין וכן פסק כרא"ש והטור להדיא והכי הוא ראוי להיות דאי לאו דר' אליעזר ה"א דסומכים על שיתוף בפת דטעמא דר' אליעזר לאו משום דאין סומכין לעולם על שיתוף אלא כו' נ"ל (עי' במהרש"א):

תוס' בד"ה שמן שצף כו' בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת אף ע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו וקאמר בגמ' קסבר ר"ע כו' כצ"ל. ונ"ב דאל"כ מאי הוספה דר"ע הא כבר נפסל השמן וקאי:

בד"ה בפת כ"ע כו' אם מועיל למבוי אומר ר"י דמצינו לפרש תרי חומרי בעירובין דלעיל דאי אמר הלכה כר' אליעזר בן תדאי לא הוה ידעינן מאי טעמיה ואי אמרינן הלכה כר"מ ה"א בחדא בהא דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף כדמשמע לישנא דר"מ דאמר מערבין בחצירות ומשתתפין במבוי דמשמע דאע"פ שעירבו צריכין עדיין להשתתף אבל על שיתוף במקום עירוב סומכין קמ"ל הלכה כר"א בן תדאי דאין סומכין על שיתוף במקום עירוב דמסתמא בא לגלות דהלכה כר"מ לגמרי ומיהו פירוש הקונטרס דלעיל גבי תרי תומרי ניחא טפי וא"ת כשעירבו כו' כצ"ל: