חכמת שלמה על עירובין לג.

גמ' מייתי לה דרך עליו. נ"ב פירוש למעלה מראשו והיינו גבוה יותר מעשרה עיין בפרש"י בפ' המוציא דף צ"ח:

רש"י בד"ה אי דלית בה ארבעה רוחב הס"ד:

בד"ה מקום פטור הרי יכול ליטלו לרשות הרבים כצ"ל. ונ"ב נ"ל:

תוס' בד"ה והא אי כו' שהוא למעלה מעשרה אפי' כנגד הנטייה שהיתה כו' אלא מעביר את העירוב רחוק חוץ לד' אמות וחייב אפי' כו' כצ"ל. ונ"ב פי' הכא גבי עירוב שהוא חוץ לד' אמותיו הוי מעביר אם הביאו העירוב אצלו דכל הושטה הוי בתוך ד' אמות והעברה הוי חוץ לד' אמותיו ומש"ה לאו דוקא בדיוטא אחת הוא דחייב ולא זה כנגד זה דלא אמרי' הכי אלא בהושטה אבל בהעברה חייב בכל ענין כו' ובתוס' ארוכים מצאתי בזה הלשון ונראה דאפי' זו כנגד זו אם היה מעביר חייב כו' והיינו כדפרישית וק"ל:

בא"ד עד לרקיע וכולי האי ודאי לא אמרי' הואיל כו' כצ"ל. ונ"ב דהא ליכא למימר שיזרוק עד למטה במקום שביתה שלו דהא הוי זורק מרה"י לר"ה וחייב ולא פטרינן בזורק אלא מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע אלא צ"ל שיזרוק כנגד מקום השביתה למעלה מעשרה וכולי האי לא אמרי' לאפוקי מרש"י שפירש דמייתי דרך עליו למעלה מעשרה כנגד הנטייה שלא יכול להביאו למקום שביתתו כלל אלא כנגד שביתתו ואמרינן כולי האי הואיל אם כן קשה לימא הואיל אי בעי זריק ודו"ק: