חכמת שלמה על בבא מציעא עא.

גמ' לגר תושב משפחת גר כו' נ"ב פירוש תושב לחוד הוא דורש וגר לחוד דורש לגר צדק ואף שרש"י פירש בחומש גר שהוא תושב פשוטו דקרא הוא מפרש אבל הכא דרשי' יתורא דקרא דאם לא כן הל"ל לתושב לחוד גר ל"ל ועוד מדכתיב ברישא דקרא וכי תשיג יד גר ותושב משמע דתרי מילי נינהו וק"ל:

רש"י בד"ה טעמא מאי כו' דלמא אתי למסרך נ"ב מדברי רש"י יראה דתרי טעמי איכא דלטעם דשמא ילמוד ממעשיו אפי' כדי חייו לא התירו אלא לתלמיד חכם התירו הכל אפי' יותר מכדי חייו ולטעמא דשמא יסרוך פירושו ירגיל עצמו אף בישראל התירו כדי חייו ואפשר אף לתלמיד חכם לא התירו אלא כדי חייו משום דאתי למסרך אבל בדברי הפוסקים לא משמע הכי ע"ש:

תוס' בד"ה הא חזינן כו' אי נמי לר"ע כו' נ"ב יש מקשין א"כ לר"ע לא משכחת הא דמלוה בריבית שנכסיו מתמוטטין דאי מלוה ברבית לחוד ואינך לא קעביד הא עושה אחת מאלה לא ימוט ואי קעביד כולהו א"כ מאי קאמר המלוה ברבית כו' הא בעינן כולהו ונראה דלא קשה מידי דבודאי מלוה ברבית לחוד הוא אלא שאינך לא באו לידו שנוכל לומר שלא עשה ועבר בהן ודו"ק: