חכמת שלמה על בבא בתרא קעה.

גמ' שלא להשביע את עצמו. נ"ב הלשון קצת קשה שהיה לו לומר שלא להשביע את ההקדש אבל יש לומר דהכא נקט שפיר שלא להשביע את עצמו שלא יאמרו העולם בודאי הוא עשיר שהרי הקדיש כל נכסיו ובודאי עדיין ממון בידו שהרי אוכל ושותה וק"ל:

שם למילתא ליכא למימר דפרעוה אלא כו' אתם עדי אדם משטה בשעת מיתה או אין אדם משטה בשעת מיתה צריך שיאמר כתובו או א"צ לומר כתובו בתר דבעיא כו' כצ"ל:

ר"ש בד"ה ופרכינן כו' תנו א"ה ואי משום כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה הא דהקדש הס"ד:

בד"ה מ"ט דלא דלמא אדכורו כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה הא דמקוים כו' מנכסי הקדש תנינא כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה הא דלא מקוים כו' דבעי קיום קודם שיפרע שייך כו' כצ"ל:

בד"ה חזר ואמר כו' כדקאמר דלמא אדכורי מדכר היינו באותה שעה כו' כצ"ל:

בד"ה המלוה את חבירו כו' לא גבי ממשעבדי מדרבנן והא דפרש"י כו' מבכאן הס"ד ואח"כ מה"ד גבו קרקע יש לו גבו מעות כו' דמיניה הוא מ"מ כו' קרקע אמאי יש לו כ"ש דלמא לא הני קרקעי שבק אבוהון וגם לאו מיניה הוא שהרי מעות הלוהו אלא ודאי כו' כצ"ל והד"א: