חצי יהונתן פו

דאוכל בפחות מכזית צ"ל ודוק. ובהכי ניחא נמי הא דפסק הרא"ש אכלו חזרת ופ"א אין מברך אכילת מרור וש"מ דלא יצא דלפי הנ"ל לק"מ דמבטל בפ"א בפחות מכזית ותו לא יצא ידי מרור דלדידן ח"ש צריך ברכה ור"ח דקאמר אחר שמילא כריסו לאו דוקא ויתכן אפילו בפחות מכזית כמ"ש המפרשים ולק"מ וזה י"ל דאף דקיי"ל מצות א"צ כוונה י"ל דמשנה מיירי דאיכא שאר ירקות מ"מ יטול מרור בפחות מכזית ולפ"ז מבה"ג מנוסחא שבכל הלילות אין אנו חייבין חיובא לדרדקי דילמא השתא דאתי' רבנן להטביל ב"פ להכירא הוא חיובא לשמוע בקול רבנן כמ"ש מהר"ל מפראג ועיין ט"ז ונ"ל דהא ר"י תי' הלכך בטיבל א' א"צ חרוסת ולא חששו משום קפא הואיל והוי רשות ש"מ דליכ' חיובא דהא י"ל דמיירי דאיכא שאר ירקות וא"כ יכול להטביל בשאר ירקות וא"ש ואפשר דמשנה מיירי מסתמא דליכא ירקות דלמה השמיט המשנה הך בבא דקתני בברייתא אף שני ת"ח שואלין זא"ז משום דאין ת"ח רשאי לדור במקום שאין ירקות מצוין ובזה תבין למה הקשה לר"י הך קושי' חיובא לדרדקי בתר דמביא הברייתא דב' ת"ח שואלין זא"ז ודוק. ומה שטען הר"ש על ר"י שהעלים בסדרא דנתן טעם לב' טיבולין משום דאין עושין מצות חבילות ובגמרא אמרי' משום הכירא לק"מ דודאי ס"ל דאין פת פוטרו שלא נקרא ללפת הפת ה"מ באוכלו לבדו אבל באוכלו עם הפת ודאי הפת פוטרו וכבר ידוע וכ"כ הרמב"ם בזמן הפסח דמרור ד"ת והי' אוכל מרור בכריכה אבל אחר החורבן אוכל בלי כריכה ואח"כ בכריכה וא"כ המשנה דמיירי בזמן הבית קתני כולה צלי ל"ל לפטור מרור בפה"א דהא באוכל בכריכה פוטר הוא למרור וצ"ל משום הכירא אמנם לדידן קשה למה לי מרור קודם הסעודה ולאח"כ וכוונה ליכל מרור ויצא ואח"כ כוונה והוי ג"כ היכרא א"מ דא"כ חייב בברכה פסחים ד' עא ואין עושין חבילות ודוק

בקושי' תוס' על רש"י דס"ל דליל ש"ע לחוך בשמחה א"כ הא דפריך זמנין דלא משכחת לה רק ז' בחל יום א' בשבת למ"ד בעי זביחה בשעת שמחה ליקשי לנפשי' דבחל יום ש"ע ביום א' וכו' י"ל הא דפריך שתי תשובות וכו' שעירי רגלים תי' וכו' ועוד שאיל במאי משמח וכי לא ידע ברייתא מפורש דמשמח ביין אלא דס"ל דשמחה קאי לכל הן לכהנים הן לישראל וכהנים אסורים לשתית יין אך י"ל דכהני' בשעירי רגלים אך בשמחה יש ב' אופנים או שמחה של מצוה או שמחה של הנאה ואי של הנאה א"ש ביין ולא בשעירי רגלים הנאכלין אבל אי שמחה של מצוה א"ש בשעירי' דאף דהם חיים מ"מ מצוה יש באכילתן ולא יתכן ביין וא"ש דהק' בממ"נ ולכך משני לעולם שמחה של הנאה וישראל ביין וכהני' בכוסות נקיי' וא"כ לק"מ למ"ד לא בעי זביחה בשעת שמחה לק"מ מליל ש"ע שחל במ"ש דישראל ביין וכהנים בשעירי הרגלים מבושלים ואיכא שמחה של הנאה ודוק. ועי"ל דבלא"ה דברי רש"י סותרים זא"ז דבפסחים פירש"י דוקא ליל ולא ש"ע לשמחה ואלו בסוכה פירש"י מכ"ש יום וכו' ע"ש וי"ל דלמ"ד דבעי זביחה כשעת שמחה צ"ל משמחו ביין וא"כ קשה ל"ל נאמר ח' ימים ולא איצטרך אך לרבות אלא דיום ש"ע ליתא בכלל שמחה ול"ל דאיכא חד יום בשבת דליכא דהא משמח ביין ולעומת זה לק"מ למה קאמר אוציא ליל א' שאין שמחה לפניו ולא להיפוך דלעומת זה יש שמחה לאחרי' משא"כ ליל ש"ע דהפי' שאין שמחה לפניו וא"כ אין כאן זביחה בשעת שמחה ויותר מסתבר לומר כן שאין כאן גז"ה משא"כ למסקנא דקיי"ל כמ"ש הרמב"ם דלא בעי זביחה בשעת שמחה ולא אמרי' משמחו ביין ולפ"ז קשה למה לא אמרי' דשמחה לאחרי' וע"כ דאף ליל ש"ע יש שמחה לאחרים דיום בכלל שמחה ול"ק לכתוב ח' שהרי איכא חד יום שבת וס"ש א"א לשמוח וסתם ימים היינו בצירוף לילות כמ"ש מהרש"א ושמחת יין לא חשיב שמחה וא"כ לק"מ דילמא לנפשיה דלמ"ד לא בעי' זביחה בשעת שמחה באמת ש"ע בכלל שמחה ודוק

תם ונשלם