חידושי הלכות על יומא פו.

בפרש"י בד"ה ועביד חושבנא וחוזרין ונותנין לו בשר כו' עכ"ל מפירושו נראה שהוא מפרש שלא נטל מתחלה אלא בזוז בשר ומפני החשד שמא לא פרע לחבירו היה משלם לכ"א הכל דהיינו זוזא להאי וזוזא להאי הדר מקרב להו לעביד עמהם חושבנא על זוז היתר שנתן להם והיו חוזרין ליתן לו בשר בעד זוז היתר שנטלו ממנו ודו"ק:

בד"ה כגון אנא כו' ואין הכל יודעין שנחלשתי בגרסתי ולמדין כו' עכ"ל דר"ל דודאי ר"י לא היה הולך בלא תורה ד' אמות אי לאו משום שהיה נחלש וכן בלא תפילין אמרי' בעלמא (ירושל' פ"ב דברכות) שלא היה מניח מפני שהיה לו כאב ראש אבל גבי רב לא הוה אצטריך לפרושי היכי עביד הכי ודאי לא היה עושה כן אלא דקאמר ליה בלשון אי עבידנא כגון אנא דאדם חשוב אני ולמדין ממני אם הייתי עושה כן ליטול בשרא מטבחא כו' היה חלול השם בדבר וק"ל:

גמרא עד כסא הכבוד שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך ר"י אמר עד ולא עד בכלל ומי אמר ר"י הכי והאר"י גדולה תשובה שדוחה כו' ושוב אלי נאם ה' לא קשיא הא ביחיד הא בצבור אמר ר' יונתן כו' כ"ה בגירסת הילקוט ובע"י ע"ש:

בפרש"י בד"ה דמעיקרא שובבים כו' החטא על נערות ושטות ושובבות עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד וכתיב ארפא כו' עכ"ל כצ"ל: