חדושי הלכות על יבמות נ:

בפרש"י בד"ה אין גט אחר גט ב' יבמות כו' דאי קמא אהני כו' ואי קמא לא אהני למדחי כו' עכ"ל צ"ע אמאי פי' לפי מאי דס"ד למימר מעיקרא דהא אביי דחי ליה בגמ' ומפרש לה דלעולם פשיטא ליה בגט דדחי כו':

בד"ה חלץ ועשה מאמר כו' איבם א' ואיבמה א' קמהדר ואע"ג דתניא לעיל הדר תניא הכא משום סיפא דבעי לפלוגי בין ביאה לחליצה כו' עכ"ל ואע"ג דהא דמפלגינן בין ביאה לחליצה מתפרש טפי בב' יבמות ויבם א' כפרש"י לקמן מ"מ נקט התנא במלתיה יבם א' ויבמה א' דהוא ריש מלתא דמתניתין ועלה קתני כבר אחת יבמה אחת כו' ואחת ב' יבמות:

בד"ה אין אחריה כלום ונפקא בגט ובלא חליצה כו' עכ"ל כתב מהרש"ל כך פרש"י לפום ריהטא אבל אינו נכון אלא צריכה חליצה ואין כו' וכן פרש"י גופיה לקמן בהיפוך הדף דביאה פסולה כו' עכ"ל ודבריו תמוהים דהא לקמן בשמעתין דמפרש תלמודא טעמא דרבנן דביאה פסולה יש אחריה כלום ופרש"י שם כולה שמעתין דהיינו לענין דצריכה נמי חליצה ומוכח מזה דלר' נחמיה דסבר דאין אחריה כלום אינה צריכה חליצה כלל ואינו דומה שיפרש כל זה לפום ריהטא אבל דברי רש"י בהיפוך הדף מפורשים ג"כ הכי כמו שפירש כאן וה"פ והא ביאה פסולה כמאמר שויוה רבנן והיינו רבנן דפליגי עליה דר' נחמיה וסברי דביאה פסולה יש אחריה כלום ולא נפקא מיניה בגט וקא בעי' נמי חליצה לזיקתו ומנייהו נשמע לר' נחמיה דסבר דאין אחר ביאה כלום ולא קבעי' חליצה לזיקתו היינו משום דביאה פסולה קונה קנין גמור וה"ה למאמר דהא כמאמר שויוה רבנן דפליגי עליה ובהא ודאי לא פליגי וקרוב לזה פר"י בתוס' שם ודו"ק: