חדושי הלכות על יבמות כט

בד"ה אלא לענין מסירה לחופה וא"ת כו' וי"ל דעבד בה מאמר ובא עליה והביאה עושה אותה ככנוסה עכ"ל וכתב מהרש"ל ומ"מ נראה סתמא דתלמודא דמייתי מתני' דנדרים לא איירי כלל בביאה ותדע דאל"כ מאי מקשה ולר"א דאמר מאמר אינו קונה אלא לדחות כו' אי איירי בביאה וק"ל ואינה קושיא השתא ארוסה כו' עכ"ל והאריך ע"ש ודבריו סותרים מצד עצמם (ג) דאם נימא לענין נדרים דוקא דמאמר אלימא מארוסה היכי מייתי מיניה לשאר דברים דא"ל למימר השתא ארוסה לא מאמר בלא ביאה מיבעיא ועוד דהיכי מייתי משם דמאמר לחוד בלא ביאה אלימא מארוסה משום דזיקה נמי אלימא מארוסה דהא א"ל דזיקה עושה ככנוסה כפי' הר"ן אבל במאמר פרחה הזיקה וחלה עליו זיקת ארוסין ממש אבל הנראה הך סברא דקאמר השתא ארוסה לא עבד בה מאמר מבעיא ודאי קאי במסקנא והך מתני' דמייתי נמי בביאה איירי וה"ק אא"ב נשואין עושה המאמר משום הכי מצי מיפר לאחר שבא עליה אא"א ארוסין עושה המאמר וביאה שלאחריה אינה כלום כמו ביאה שאחר ארוסין דעלמא א"כ אמאי מצי מיפר והא דפריך ולר"א כו' ה"פ דבשלמא אי נשואין עושה איכא למימר דהתם בביאה איירי ולכך מיפר אפילו לר"א אלא אי ארוסין עושה המאמר ופרחה ממנו זיקת יבמין א"כ לר"א דאינו קונה קנין גמור אמאי מיפר בשותפות דודאי הביאה אינה עושה ארוסין להיות מיפר בשותפות דלא מצינו בשום מקום דהביאה עושה ארוסין אלא דהביאה עושה נשואין היכא דלא פרחה ממנו זיקת יבמין ומיהו יש להקשות לשיטתינו למאי דבעי למימר דבשלמא נשואין עושה מש"ה מיפר דהיינו אחר ביאה וא"כ אמאי פליגי רבי יהושע ורבי עקיבא דהא ביאה ודאי עושה אותה נשואה לכ"ע כדכתיב יבמה יבא עליה בע"כ וי"ל דרבי יהושע סבר דודאי ביאה אחר זיקה בעלמא עושה נשואה לכל מילי אלא דהכא לב"ה דמאמר מדרבנן הוא מבטל קצת הזיקה דלא יועיל כלום אחריה הביאה ומיהו בחד יבם כיון דאיכא זיקה מדאורייתא אזלינן בתר זיקה לחוד וזיקה ככנוסה משא"כ בב' יבמין דליכא למיזל בתר זיקה לחוד דאין ברירה ור' עקיבא סבר דאף ביבם אחד כיון דהמאמר ביטל הזיקה דלא יועיל הביאה אחריה ליכא למיזל נמי אחר הזיקה דאורייתא לחוד דאית ליה זיקה לאו ככנוסה ותו לא מידי ודו"ק היטיב: