חדושי הלכות על יבמות כה.

תוס' בד"ה הכא איכא כתבא דתנן מה בין כו' ואע"ג דלאביי בספ"ב דגיטין איירי הך משנה בח"ל כו' עכ"ל לכאורה מאי קא קשיא להו דהא מכ"ש הוא ומייתי שפיר ראיה מח"ל דיש לסמוך על הכתב בא"י כדמשמע בהדיא בשמעתין אבל אחר העיון שם בספ"ב דגיטין וראינו דבריהם ומה שיש לדקדק עוד בזה על נכון דהכי איתא שם דנאמנת חמותה להביא גיטה ופריך והתניא כשם שאינה נאמנת לומר מת בעלה כך אינה נאמנת להביא גיטה ומשני רב יוסף לא קשיא כאן בא"י דלאו אדיבורא דידה קסמכינן מהימנא בח"ל דאדיבורא דידה קא סמכינן לא מהימנא א"ל אביי אדרבה איפכא מסתברא בא"י דאי אתא בעל ומערער משגחינן ביה ואיכא למימר לקלקולא קמכוונא לא מהימנא בח"ל דאי אתא בעל ומערער לא משגחינן ביה מהימנא והשתא שיעור דברי התוס' כך הוא ואע"ג דלאביי בסוף פ"ב דגיטין הך משנה דקתני גבי חמותו מה בין גט למיתה אלא שהכתב מוכיח איירי דוקא בח"ל אבל בא"י אינה נאמנת ולא נימא בה שהכתב מוכיח וא"כ מאי מייתי ראיה מהתם אדהכא בא"י דהא התם גופיה בא"י אינה נאמנת ולא נימא בה שהכתב מוכיח ואהא תירצו דתלמודא לא בעי לדייק מהתם אלא דיש לסמוך על הכתב וה"נ הכא בא"י שפיר יש לסמוך על הכתב וכיון דלא שייך הכא טעמא דקלקולא דהא דלא סמכינן התם על הכתב היינו משום דאיכא למימר דלקלקולא קמכוונא וכן בהיפך בח"ל דסמכינן התם על הכתב היינו נמי כיון דלא שייך קלקולא בח"ל משא"כ הכא דלאו בקלקולא תליא מילתא וכיון דעל דיבוריה קסמכינן לא אמרינן ביה שהכתב מוכיח והשתא מהאי טעמא לא הוי דינייהו דהכא ודהתם הפוכים והתוספות קצרו בכל זה במקום שהיה להם להאריך ואין להקשות לפ"ז ל"ל התם טעמא דמה בין גט למיתה שהכתב מוכיח דהא בלאו הכי איכא טעמא כיון דבקלקול תליא מלתא התם ובגט דח"ל ליכא קלקול דמהאי טעמא מפלגינן בין ח"ל לא"י התם די"ל דבמיתה נמי לא שכיח קלקול כ"כ דהיא גופה דייקא ומנסבא: