חדושי הלכות על סוטה יח:

בד"ה אמרי במערבא כו' כדרב המנונא כו' וכן רבי ינאי ס"ל כו' וא"ל רבי ינאי אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותיה וא"ל ר"ל לרבי יוחנן אי לאו כו' על האיסור קל נאסר כו' אי מתני' הוה תיובתא לרב המנונא אי כו' כל אלו פסוקי קילוסיה יכול הוא כו' מאי איכפת לו ממזר כו' וגרסי' הכא בירושלמי כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד ולא מעיני יבמה כו' כתב מהרש"ל ומ"מ מקנין לה שמקצת אשתו היא עכ"ל מדבריו נראה שהבין דלההוא תירוצא דבירושלמי דאפילו למקצת אשתו מקנא אית לן למימר נמי דמותרת לביתה וא"א לומר כן כיון דמותרת לביתה לא הוה מתנה עמה אלא דלההוא תירוצא מוקמינן מתני' נמי כרב המנונא דאסורה לביתה אפילו לרבנן דאשתו ואפילו מקצת אשתו כתיב ולא איכפת לן בתפיסת קדושין ובממזרות אבל לרבי ינאי דהכא דס"ל דמותרת לביתה ע"כ דלית לן לאוקמא מתני' אלא כר"ע ודו"ק:

בא"ד וכהנת היתה כו' אף לא מכות כו' עכ"ל דלא מיחייבא מלקות דרך זנות דלא תהיה אשת גו' דרך הויה וקידושין קמיירי ומש"ה קאמר אף יבמת כהן מותרת לביתה דקי"ל פנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה וק"ל:

בד"ה מהו שיתנה כו' כמו שמוחל היך עבידא כו' פעם שניה אי תימר גירש כמי כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה קבלנו עדותו כו' צ"ע בפ"ק דקידושין דמוקמינן התם הא דקתני בגניבתו כיון שנמכר פ"א שוב אי אתה רשאי למוכרו בב' בני אדם אבל באדם א' נמכר ונשנה ולפרש"י דהתם ניחא שפיר כיון שנמכר פ"א כו' מתוס' רבי עכ"ל כצ"ל וע"ש בתוס' ובפרש"י: