חדושי הלכות על סנהדרין סב:

גמרא דקסבר רוק כו' נתכוין להגביה את התלוש כו' סוגיא זו לאביי ולא לרבא דפרק כלל גדול ע"ש וק"ל:

בפירש"י בדבור המתחיל חלב וחלב שני זיתים כו' אינו חייב אלא אחת כדמפרש טעמא לקמן עכ"ל אין זה מפורש בשמעתין וק"ל:

בד"ה מאן דמתרגם כו' רישא בחד טעמא וסיפא בחד כו' עכ"ל ודקאמר בפרק המפקיד ור"י הניחה במקומה משמע ה"פ הניחה במקומה משמע דאם לא כן לא איירי בטעמא דאיירי ביה רישא וק"ל:

תוס' בד"ה והעלם זה כו' דשכח לגמרי כגון תינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים כו' עכ"ל ובריש כריתות קשה דמוקי ליה בתינוק שנשבה כו' אבל לא בשכח לגמרי דידע דאסירא [עבודת כוכבים] והני עבודות לא ידע דאסירי וק"ל:

בד"ה רישא (בעובד)[בעבודת] כוכבים כו' וכנגדו בשבת שהיה צריך לחתוך תלוש כו' ונמצא שהוא מחובר פטור דמלאכת מחשבת כו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דנמצא מחובר אחר דלא נתקיימה מחשבתו דבשבת פטור כי האי גוונא משום מילתיה דשמואל כיון דלא נתקיימה מחשבתו דבעינן מלאכת מחשבת כמו שכתבו התוספות ואהא תירצו דלא מצי למימר הכי לאוקמא בלא נתקיימה מחשבתו דבכהאי גוונא בצריך למחובר כו' נמי פטור משום מלאכת מחשבת והא ודאי לא תקשי להו דקושטא דמילתא לאוקמא בכה"ג וכגון שבא לשחוט בהמה של קדשים ונמצא בהמה אחרת של קדשים דחייב וכנגדו בשבת דאפילו בצריך למחובר ונמצא מחובר אחר דפטור משום דלא נתקיימה מחשבתו דיש לומר דשגג בלא מתכוין לא משמע הכי דזה מתכוין שפיר מקרי כנראה מדבריהם ובתוספות פרק כלל גדול כתבו עוד וליכא לאוקמא נמי דמיירי כשנעשה מחשבתו כגון שהיה צריך לחתוך מה שחתך אלא שהיה סבור שהוא תלוש ונמצא שהוא מחובר דכהאי גוונא אם פטור לענין שבת מאשר חטא בה פטור נמי לענין חוץ ע"כ לשונם ור"ל דבשחוטי חוץ נמי פטור מדרשא דבה שהרי לא נהנה אבל יש לדקדק דא"כ מעיקרא מאי קשיא להו הכא והתם לאוקמא כגון שהיה צריך לשחוט בהמה של חולין כו' ונמצאת אחרת והיא של קדשים כו' דהא בכהאי גוונא כיון דלא נתכוין ויש לפטור בחוץ מדרשא דבה שהרי לא נהנה ומשום דלא נעשית מחשבתו ודאי לא גרע מלא נתכוין לכך ונעשית מחשבתו שנמצא שהיא עצמה של קדשים דפטור מדרשא דבה כמו שכתבו התוס' שם וי"ל דעיקר קושייתם מעיקרא דלוקמא בכה"ג היינו למאן דלית ליה דרשא דבה דהיינו רבי יהושע דדריש התם בה בכריתות למילתא אחריתא ולכך חייב שפיר בחוץ בנתכוין לשחוט חולין כו' ובשבת מיהא פטור בכה"ג משום מלאכת מחשבת אסרה כו' ואהא תירצו דבכה"ג בשבת אפי' במתכוין למחובר פטור ומה שכתבו התוספות בפרק כלל גדול וליכא לאוקמא נמי דמיירי כשנעשית מחשבתו כו' רצה לומר וליכא לאוקמא כרבי אליעזר דאית ליה בכריתות דרשא דבה ואהא תירצו דבכה"ג כיון דנעשית מחשבתו כיון דליכא למפטריה משום מלאכת מחשבת אם יש לפטרו לענין שבת מדרשא דבה וכרבי אליעזר פטור נמי בחוץ כיון דלא נהנה וזה שדקדקו התוספות לומר אם יש לפטרו לענין שבת כו' בלשון ספק משום דלפי קושייתם ודאי אין לפטרו לענין שבת בכה"ג היכא דנתקיימה מחשבתו וכרבי יהושע דלא דריש התם בה להך מלתא והדברים ברורים הם בדברי התוספות הכא ובפרק כלל גדול ע"ש ודו"ק:

בא"ד בשאר מצות כמו בנרבע לזכור ולבהמה דאמר לעיל דאינו חייב אלא אחת כו' עכ"ל צ"ע דהא לאביי בין לר' עקיבא ובין לר' ישמעאל חייב שתים ולרבי אבהו נמי לרבי עקיבא מיהת חייב שתים וטפי הוה להו להקשות מבא על הבהמה והביא הבהמה עליו דלאביי בין לר' עקיבא ובין [לרבי ישמעאל] חייב אחת ולר' אבהו לר' עקיבא מיהת חייב אחת ובתוספות פרק כלל גדול כתבו בבא על הבהמה והביא בהמה עליו דבין לאביי ובין לר' אבהו לר' ישמעאל אינו חייב אלא אחת כו' עיין שם וטעות נפל בדבריהם וכצ"ל דבין לאביי ובין לר' אבהו לר' עקיבא אינו חייב כו' וק"ל:

בד"ה להגביה את התלוש כו' והא דקאמר התם אהא דמוקי אשר חטא כו' דמשמע דשמואל איורי בכה"ג במתעסק לא מייתי כו' עכ"ל אסוגיא דשמעתין נמי הוה מצי לדקדק כן דקאמר נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר דפטור משום שלא נתכוין והיינו מדרשא דבה ומייתי מלתיה דשמואל דפוטר אפי' בנתכוין למחובר זה וחתך מחובר אחר משום מלאכת מחשבת אסרה כו' אלא דניחא להו לדקדק כן אסוגיא דהתם דמייתי בהדיא מעיקרא מדרשא דבה ומסיים ביה מילתיה דשמואל וק"ל: