חידושי הלכות על מסכת נדה מב.

בפרש"י בד"ה ואליבא דרבנן כו' וכ"ש דמטמאה במשהו ולענין סתירה כו' עכ"ל כ"ש הוא דאי נמי דיה כבועלה מטמאה במשהו ומהאי טעמא סתירה נמי הוה כ"ש אלא לרוחא דמלתא קאמר ולענין כו':

תוס' בד"ה אמאי טומאה בלועה כו' וי"ל דמיירי כשנעקר הדם מן המקור כו' עכ"ל דהכי משמע ליה לרבי ירמיה דנעקר ממנה משמע אפילו קצת מן המקור שלא יצא עדיין לבית החיצון דהשתא אף לרבא טומאה בלועה היא ומיהו הך קושיא דלקמן שמעתין איפריק אלא יולדת כו' לא אזלא אלא לאביי דמטמא בפנים כבחוץ דברייתא היינו בבית החיצון ולרבא שפיר מטמאה ממשא דבבית הסתרים הוא ואפשר דאפילו לרבא פריך משום דמטמא בפנים דיולדת דומיא דנדה וזיבה דמטמא אף במגע ומה"ט לא בעי נמי למימר דמטמא בפנים כבחוץ דברייתא היינו נמי דלא מהני טבילה לדם הנעקר קודם טבילה ולשיצא לחוץ מטמא דיולדת דומיא דאינך קתני: