חידושי הלכות על מסכת נדה לה:

תוס' בד"ה איכא בינייהו כו' אלא דפשוט יותר נקט עכ"ל אין זה מבורר לן דהא פשוט ליה טפי בפסקה דהכי ס"ד דמקשה לאוקמא מתני' בפסקה ובהכי מוקים לה רב ובפסקה שפיר א"ב לדרב דאמר מעיין א' הוא מטמא לח ויבש וללוי דב' מעינות הן אינו מטמא ואפשר דניחא ליה למימר בשופעת דא"ב ברישא ובסיפא אבל בפסקה ליכא בינייהו אלא ברישא בתחלת לידה:

בד"ה בשופעת והשתא אפי' כו' ויש לומר דכי אתשיל בתחלת לידה אתשיל עכ"ל וליכא לאקשויי דאכתי מצינן לאשכוחי בתחלת לידה דב"ה לקולא בפסקה וביולדת בזוב ולא ספרה דיש לומר נמי דכי אתשיל בשופעת אתשיל ולא בפסקה א"נ ביולדת גרידא ולא ביולדת בזוב וק"ל:

בפרש"י בד"ה מש"ה מטמא לח ויבש כו' אלא ביומי וטבילה עכ"ל יראה שפי' הכא כן לפי המסקנא אבל הכא ודאי המקשה לא אסיק אכתי אדעתיה דטעמא דב"ה משום דביומי וטבילה תליא מלתא דהא בתר הכי פריך אלא לרב מאי בינייהו ופרש"י ומ"ט דב"ה דמטמאי ומיהו ניחא ליה השתא טפי לרבי משום דלרב ודאי סרך טומאות מיהת איכא כיון דמעיין א' הוא אלא שהתורה טהרתו אי ביומי גרידא אי ביומי וטבילה אבל ללוי פריך דליכא סרך טומאה כלל דהוה כדם מגפתו דב' מעיינות הן: