חידושי הלכות על מסכת נדה ב:

גמ' אדרבה העמד מקוה על חזקתו כו' הכא ניחא דפריך אע"ג דלא הוי דומיא למעת לעת שבנדה מ"מ פריך דלא ליהוי אלא ספיקא דכנגד העמד טמא על חזקתו איכא העמד מקוה על חזקת שלם אבל לקמן דפריך אדרבה העמד יין על חזקתו צ"ע מאי קשיא ליה דנימא מ"ה ספק הוא כדקתני מכאן ואילך ספק וצ"ל דתלמודא אסיק ליה למאי דקאמר ר"ח מסורא דלרבנן בההיא דחבית נמי ודאי הוא וכן מוכחת הסוגיא דפרק י' יוחסין ע"ש:

פרש"י בד"ה טומאה ודאית כו' מדקתני ברה"ר טמא אלמא כודאי משוי לה עכ"ל לפי פירושם צ"ל דבמע"ל שבנדה טהור ברה"ר אף להלל דאל"כ הא איכא מע"ל שבנדה דטמא ברה"ר ולא משוי ליה ודאי וכל זה לגירסתו דל"ג לעיל בשמעתין ספק נגע ספק לא אבל התוס' דגרסי כי העמד דבר על חזקתו כגון ספק נגע כו' והוכיחו מזה לעיל דבמע"ל מטמא ברה"ר וא"כ אין להוכיח נמי הכא מדמטמא ברה"ר דמשוי ליה כודאי ומ"ה הוכרחו לפרש דמדקאמר ר"ש בסיפא ברה"י תולין כו' ולשיטת רש"י הא דפריך לקמן ממבוי לשמאי דוקא היינו משום דמבוי רה"י וספיקו טמא וכ"פ הרע"ב וק"ל: