חידושי הלכות על עירובין סו:

גמ' וצריכא דאי אשמועינן מחצר לחצר בהא קאמר שמואל משום דהא תשמישתיה כו' לא איצטריך האי צריכותא אלא לרבא דאפי' בב' חצירות זו לפנים מזו דאוסרין ומערבין לפעמים אין מבטלין אבל לאביי דלא קאמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר אלא בב' חצירות ופתח א' ביניהם המ"ל בפשיטות דצריכא דאי אשמועינן מחצר לחצר בהא קאמר שמואל משום דאין אוסרין אבל חורבה דאוסרין אימא מודה ליה לר"י ואי אתמר כו' ודו"ק:

בפרש"י בד"ה אין ביטול רשות מחצר כו' וכיון דפנימית אסורה חיצונה כו' ועוד שאין עירובה אצלה עכ"ל פירושו תמוה דמי הכריח אותו לשנות ולפרש הכא הקושיא ליבטל לבני חיצונה לחוד דאימא לפרש הך קושיא דהכא כאינך קושיות דלעיל גבי נתנו עירובן בחיצונה כו' דפריך ליבטל לבני חיצונה אין ביטול כו' דהיינו ליבטל נמי לבני חיצונה כו' וכן הא דפריך ליבטל לבני פנימית אין ביטול כו' היינו נמי לבני פנימית כפרש"י גופיה וא"כ נפרש נמי הכא ליבטל לבני חיצונה אין ביטול כו' היינו נמי לבני חיצונה והשתא לא תקשי הא שפיר' כיון שפנימית אסורה חיצונה כו' דאמאי תהיה פנימית אסורה טפי מהחיצונה כיון שביטל לשתיהן ולא תקשי נמי שאין עירובה אצלה אבל הוה ליה לפרש כדלעיל אין ביטול רשות מחצר לחצר ודריסת רגלו של זה שאסר במקומו אוסר לבני חיצונה ודו"ק:

תוס' בד"ה אלא לאו דאתא בשבתא להכי חשיב אין מערבין אפילו עירבו כו' מ"מ כשבא הנכרי נתבטל העירוב כו' עכ"ל מזה ה"מ לדחויי בפשיטות לעיל דליכא לפרושי דעירוב על ידי שכירות מועיל בלא ביטול דאם כן אמאי קרי ליה אין מערבין ודו"ק:

בד"ה שהמבוי לחצרות כו' וחד מינייהו באחריתי עכ"ל הלשון [א] מגומגם לפי מה שפירשו התוס' בפ"ק דבית א' בלא חצר וחצר א' מן הבתים עכ"ל ע"ש ודו"ק:

בד"ה כיצד נתנו עירובן כו' וא"ת אביי היכי פליג ואמר דיש ביטול מחצר כו' עכ"ל מה דלא קשיא להו הכי לר' יוחנן יבואר לקמן בסוף פרקין ע"ש:

בד"ה נתנו עירובן בחיצונה כו' האי בר כו' הא כו' דכולן יכולין לבטל כו' עכ"ל ר"ל כולן בין בני הפנימית בין בני החיצונה שעירבו יכולין לבטל לאותו אחד שלא עירב וק"ל: