חידושי הלכות על עירובין מח.

בתוספות בד"ה ר' יהודה כו' ומסתמא דיש להם ד' אמות לכל רוח עכ"ל יש לדקדק בדבריהם מי הכריחם לומר לפר"ח דהמקשה סבר מסתמא ד' אמות לכל רוח אימא דלא ידע אלא ד' אמות בין הכל כמו לפרש"י ויש ליישב משום דהך קושיא שהקשו לפרש"י דאימא ר"י ור"א לפרש קאתו תקשי גם לפר"ח דאימא לפרש מלתיה דת"ק קאתו ולכך הוצרך להזכיר במלתיה דת"ק בהדיא ד' אמות וע"כ הוצרכנו לפרש לפר"ח כדלעיל דע"כ ר"א לא מפרש מלתיה דת"ק כו' דהא ת"ק אריב"נ קאי כו' ותקשי דא"כ מאי פריך דלא ה"ל להזכיר ד' אמות הא איצטריך ליה להזכיר ד' אמות דלהוי ד' אמות לכל רוח דומיא דאלפים דריב"נ ואהא קאמרי דא"כ לא ה"ל להזכיר ד' אמות אלא אין לו ב' אלפים מסתמא יש להם ד' אמות לכל רוח משמע והמתרץ השיב לו דלאו כן הוא אלא דת"ק דריש מי שהוציאוהו ד' אמות לאו לכל רוח קאמר ואי לא הזכיר האי תנא ד' אמות הכא בדבריו והוה סמך עצמו אד' אמות דר"פ מי שהוציאוהו סד"א דפירושן דהכא כי התם ולכך נקט בהדיא הכא בדבריהם ארבע אמות דלהויין לכל רוח דומיא דריב"נ וק"ל:

בד"ה גופו שלש כו' דהא דאמר הכא גופו ג"א היינו בלא ראשו כו' עכ"ל ומיהו הראש לחוד אינו מחזיק אמה דאל"כ לא איצטריך למימר ואמה כדי לפשוט ידיו כו' ואמה כדי שיטול חפץ כו' וכן מוכח שכתבו לקמן דהראש עם עובי דפי הארון מחזיק אמה אלא דהשתא ההיא דהשותפין ניחא להו טפי שבקל יוכל להגביה הראש עד ד' אמות וק"ל: