חידושי הלכות על עירובין כב.

בד"ה בור ופסין כו' ה"נ האי בור למה לא הוי מיעוט כו' עכ"ל לפום הך סברא דבור ופסין קאמר דאדם נותן עיניו במחיצתו איכא לאקשויי הכי אבל למאי דבעי למימר בור בלא פסין קאמר ואדם נותן עיניו בבור ודאי דלא שייך לאקשויי הכי שהבור ימעט וק"ל:

בד"ה חייבין עליה כו' וא"ת כיון דמסקינן דר"י ס"ל כר"י כו' הא אית ליה שתי מחיצות כו' עכ"ל דליכא למימר דבהך דב' מחיצות דאורייתא לא ס"ל כר' יהודה דמ"מ חייבין עליה משום ר"ה דקאמר ר' יוחנן הוה דלא כמאן ובין לרבנן ובין לר' יהודה מייתי חולין לעזרה דלרבנן הא אית לה לירושלים שם ד' מחיצות דהא הוה לה חומה ולא אתו רבים ומבטלי למחיצתא כמו בפסין לרבנן ולרבי יהודה נמי הא אית ליה ב' מחיצות דאורייתא כדמסקי' בפירקין דלעיל והנהו ב' מחיצות ודאי דלא אתו רבים ומבטלי להו כיון דלא בקעי בהו כמ"ש התוספות לקמן ודו"ק:

בגליון המתחיל והאמר ר"י ירושלים כו' שאני ירושלים שהיתה כו' רחבה ט"ז ופסין ליכא כו' עכ"ל וק"ק דתקשי להו מאי פריך דרבנן אדרבנן דאימא הך דהיו לו ב' בתים בב' צידי ר"ה היינו ט"ז אמות והך דפסין לא היו רחבין אלא י"ג דהך קושיא לא מתרצא בתירוצם ודו"ק: