חידושי הלכות על עירובין קב:

בפרש"י בד"ה לר"י כו' והא דתניא עונבה רבנן כו' היא וכיון דאפשר בעניבה כו' עכ"ל אבל אם לא היה אפשר בעניבה היה מותר לקשור דס"ל נמי כר"א דמכשירי מצוה דוחין שבת ולא תקשי להו לרבנן אי אליבא דר"א אפילו לכתחילה נמי דאימא דקושטא הוא דאפילו לכתחלה ודקתני נימא שנפסקה לרבותא דאפ"ה לא היה קושרה אלא עונבה וק"ל:

תוס' בד"ה הא דמיהדק כו' אבל ר"ח מפרש דמיהדק אסור כו' שאינו נכפף ונראה אהל כו' עכ"ל ולפי זה ל"ג אלא ל"ק ועיין ברא"ש פרק תולין וק"ל:

בד"ה מחזירין רטיה כו' גזירה שמא ימרח אבל לשחיקת כו' כיון דמאתמול כו' עכ"ל דאל"כ אמאי נקט רטיה דשייך ביה נמי מירוח ולא נקט שאר דברים דלא שייך ביה מירוח אלא שחיקת סממנין ואפ"ה אסור במדינה וכ"ה בתוס' פרק במה אשה אלא כיון דמאתמול הוה עילויה ליכא ביה משום שחיקת סממנין ומיהו בסיפא אם בתחילה כאן וכאן אסור כיון דלא הוה עילויה מאתמול אית ביה נמי משום שחיקת סממנין וה"ל למנקטיה לרבותא בשאר דברים ולא ברטיה דשייך ביה מירוח אלא משום רישא נקטיה הכי גם בסיפא ודו"ק:

בד"ה רטיה שפירשה כו' וי"ל דהך דפילפל איירי שנפל ע"ג קרקע והכא שנפל על גבי כלי כו' עכ"ל ולעיל שהקשו לפ"ה דלא שייך הכא שחיקת סממנין מההיא דפילפל ולא תירצו בכה"ג דההיא דפילפל שנפל על גבי קרקע והכא ע"ג כלי דא"כ לטעמא דשמא ימרח נמי אמאי אוסר כיון שנפל ע"ג כלי ודו"ק: