חדושי הלכות על חולין ט:

בד"ה התם הלכתא גמירי כו' דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות כו' אלא מטהרין להו מכח דמוקמינן כל חד וחד בחזקת טהרה וי"ל כו' עכ"ל ויש לדקדק כיון דההיא דשני נזירים בין ברה"י בין ברה"ר ליכא למילף מסוטה משום דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות וא"כ מה לי ברה"י ומה לי ברה"ר וכיון דברה"ר מטהרין משום דמוקמינן לה אחזקתה ברה"י נמי נוקמיה אחזקיה ולא לייתי נמי ברה"י אלא קרבן טהרה כמו ברה"ר ונראה אפילו היכא דלא ילפינן (א) מסוטה איכא טעמא אחרינא להקל ברה"ר טפי מברה"י כמ"ש התוס' בפ' כשם דאיתא בירושלמי מפני מה ספק רה"ר טהור א"ל מצינו שהצבור עושין פסח בטומאה כו' ובתוספתא רשב"ג אומר מפני מה ספק רה"י טמא וספק רה"ר טהור מפני שאפשר לישאל ליחיד וא"א לישאל לרבים עכ"ל וק"ל:

בד"ה אם יכילה כו' וקסבר יש טבילה והזאה כו' עכ"ל פי' נהי דיש טבילה כרבנן דפרק התערובות (וכמ"ש) [ומכ"ש] דניחא טפי אי קסבר אין טבילה ועיין בפרש"י שם וק"ל:

בד"ה או שירד בה טל כו' א"נ לפי שהפסול בא מחמת טומאה קתני ברישא טמאה כו' עכ"ל לכאורה קשה כיין דבין ברישא ובין בסיפא אינה אלא פסולה ובאחר קידוש קמיירי א"כ מאי קאמר בסיפא אם יכולה חולדה לשתות כו' פסולים הא באינה יכולה חולדה לשתות נמי פסולה משום דשמא אדם טמא גילה כמו ברישא דליכא למיחש לחולדה דאין דרכה לכסות ואפ"ה טמא משום שמא אדם טמא כיסה אבל הנראה שכל דבריהם אלו הם מפירוש הר"ש במסכת פרה ולפי שיטתו כתבו שם דדרכן של בני אדם לכסות ואין דרכן לגלות והשתא שפיר הוצרך למיתני בסיפא אם יכולה חולדה כו' דלאדם טמא ליכא למיחש דאין דרך אדם לגלות ולשיטתו י"ל דלא מייתי רב אשי ראייה דסכנתא חמור מאיסורא אלא מהא דאם מצאה כמו שהניחה מגולה (א) לא פסולה איכא דראייה אחריתא שפרש"י דאזלינן בסיפא אחר רובא לקולא ליתא לשיטת הר"ש דבין ברישא ובין בסיפא אינה אלא פסולה וזה שכתבו התוספות ושמא ניחא ליה להביא הברייתא שמפורש בה שאני אומר כו' ואי הוו מפרשי' דמייתי ראייה דאזלינן בתר רובא להקל ודאי דהוצרך להביא ברייתא דקתני ברישא טמאה ובסיפא לא קתני אלא פסולה כפרש"י וק"ל: