חדושי הלכות על חולין פט:

תוס' בד"ה ואתי איסור מוקדשין כו' ואינו נוהג בטמאה דאין איסור גיד כו' עכ"ל ולא ניחא להו למימר דטעמא כדאמר ר"ש התם מי שגידו אסור ובשרו מותר דמתוך הסוגיא דהתם משמע דלתנא דמתני' דמחייב משום טמאה מה שאינו מחייב נמי משום גיד היינו משום דאין איסור חל על איסור אלא דלר"ש דפוטר משום טמאה הוצרך תלמודא למימר הא דפוטר נמי משום גיד היינו מטעמא מי שגידו אסור ובשרו מותר והתוס' שכתבו כן לקמן גם לתנא דמתני' היינו דאיכא למדחי הכי דמשום הכי ניחא ליה להקשות מירך שנתבשל כו' וק"ל:

בד"ה אלא קסבר כו' ומה שמקשה ר"י והלא אף לבני יעקב כו' עכ"ל אבל אי הוה טעמא דתנא דמתני' משום דאין איסור חל על איסור ניחא להו טפי דשפיר מקשה ר"י כיון דאיסור חמור הוא שנוהג אף בבני נח חייל אאיסור טמאה אפילו דקדים כדמסיק בשמעתין וק"ל:

בד"ה ואמר ר' יוחנן לא נצרכא כו' כולו לא כ"ש א"ר יוסי לא נצרכא כו' כדאמר ר' יוחנן על פירכא קמייתא כו' עכ"ל כצ"ל ואף שר' יוסי תירץ פירכא קמייתא שם בברייתא בא ר' יוחנן ופירש דבריו בפירכא קמייתא באיזה מת קאמר ר' יוסי דאין עליו כזית בשר דכיון שלא נתקשרו אבריו מסתמא אין עליו כזית בשר וק"ל: