חדושי הלכות על בכורות ד:

גמרא בכניסתו לארץ הוא אימר והיה [כי] כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה כסף לדורות כו' כסף חמשת שקלים וגו' עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה שה לדורות כו' תפדה בשה עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה בכסף פדו כו' ובד"ה תדע שלא כו' באדם שלשה ושבעים ומאתים עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה דלא הוי להו כו' ובד"ה לא קדשו כו' שנולדו במדבר עכ"ל הס"ד ואח"כ מ"ה דמעיקרא כו' ובד"ה דאלת"ה כו' הוא דהואי עכ"ל ואח"כ מ"ה דלא פסקה כו' ובד"ה הוזהרו כו' לארץ הס"ד ואח"כ מ"ה במצרים כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה ופודה בו כו' והוא לעצמו בספק כו' הוצרך למיתני שחוזר כו' כצ"ל:

בד"ה לא קדשו כו' והא דפריך לעיל ואפי' מבכור בהמה טהורה ליפטרו כו' אין זה אליבא דר"ל כו' עכ"ל אבל מבכור אדם דפוטר במתני' לא תקשי ליה לר"ל אפילו להך לישנא דאיכא לאוקמי נמי באותן שיצאו ממצרים ור"י דמקשי ליה לר"ל לא אסיק אדעתיה לאוקמי הך דעד שלא הוקם המשכן כו' באותן שיצאו ממצרים ה"ה דה"מ להקשות ליה ממתני' דהכא אלא דהך דעד שלא הוקם כו' נמי מתני' היא בפרק בתרא דזבחים והא דפריך מבכור בהמה טהורה נמי לפטרו ליכא לאוקמי [נמי] באותן שיצאו ממצרים דהא לר"ל קאמר דכולהו קרבו באותו יום שהוקם המשכן ומתירוצם הא דפריך רבא לעיל בפשיטות דבהמה טהורה הפקיעה בהמת ישראל הטהורה אינו מוכרח לומר [כן] וכן פירש רש"י בחומש דלא פדו בכור בהמה טהורה של ישראל אלא את פטרי בכוריהם שהוא פשוטו של מקרא ועיין ברא"ם וק"ל: