חדושי הלכות על בכורות מא:

בד"ה ואתי קרא כו' הצהוב שבזה ושבזה כו' ודאית ולא טומטום כו' וי"ל דהכא פריך כו' מהזכר ס"מ זכר הוא כו' שפי' לרב הא דאמר כו' צריכי הנך תרי מיעוטי כו' זכר משונה ועד נקבה כו' ולא נקבה או נקבה דוקא ולא כו' לפי שהיא משונה משאר זכר כו' בפ"ק דחגיגה ממעיט טומטום כו' תורא ויש לתמוה דקפריך כו' מערך איש ואשה מהזכר אם כו' מאי קושיא דלמא הא גבי שלמים איכא תרי מיעוטי כו' ואר"י דגרסינן זכר או כו' פרט לנדמה הוא סוף דיבור ואח"כ מ"ה וקמעטו כולהו כו' ולרב חסדא כו' כצ"ל:

בפירש"י בד"ה דלמא כו' חולין בעזרה וישחט כו' הד"א ובד"ה כיון כו' מוחרץ חריץ נגע הוא ובד"ה אלא פשיטא כו' דהא כהנך רבנן כו' ופשיטא ליה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אי אמרת כו' גופיה לא לבעי קרא כו' שום קדושה אם קדשיה כו' לא נפקא לן למעוטי כו' גבי בכור כתיב כו' ממעיט ליה רבי ישמעאל מגיזה כו' ליה משום מום אלא לישחט כו' דנקבות שלו הוי מום ולפי זה כו' בשר הוי מומא כו' קרא זכר למעטי' מהקרבת כו' הוא דאי למעטן כו' בזכר דמשמע כו' בפרק הערל ואנדרוגינוס זכר כו' ושוק ואמר ר"א כו' או כתנאי דברייתות כו' כצ"ל: