חדושי הלכות על בכורות ג.

גמרא אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה דיקא נמי כו' ואי אבהמת כהן עכ"ל ולא ניחא ליה לפרש דיקא נמי דדמיו קתני דהא מסיק לעיל תני דמיה אבל כהן מאי עבידתיה ודאי קאי בקושיא בבהמה לעוברה ולא אמרינן לעיל מגו דקנסינן ליה כו' אלא בדיהיב ליה מעוברת לפטומה ועי"ל דדמיו קתני לא קשיא לן לעיל אלא בבהמה לפטומה אבל הכא בבהמה לעוברה שפיר קאי דמיו אעובר כמ"ש התוס' לעיל לחד פירושם אך מ"ש התוס' לעיל בד"ה וכ"ת דמשמע ליה דקאי אבהמה א"כ לקמן נמי לידוק הכי כו' קשה דאימא דקושטא דהכי הוא דאימא מדמיו קתני קמדייק דליכא למימר דא"כ ה"ל למימר בלישנא דלעיל והא דמיו קתני דהא השתא נמי הל"ל בלישנא דלעיל לאתויי הסיפא דמיו לכהן כהן מאי עבידתיה ונראה לדברי התוס' דלעיל דמפרשי דיקא נמי דהכא בע"א די' בדמיו לא שייך למקנס גבי בהמה לעובר ודו"ק:

בד"ה או לאו כו' קנסינן ליה אם אין העובד כוכבים כו' עכ"ל ובד"ה ולימא ליה כהן כו' בעל מום ניתן לכהן עד כאן לשונו ובדברי המתחיל שגר כו' חיותא הוא עכ"ל הס"ד ואחר כך מ"ה אפילו מום קל כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה ור' יהודה כו' לית דחש להא דר"י כו' דאין לדמות אלא מה שהתלמוד כו' ואפי' נשוה ההיא דדמיו להך דהכא לא תקשה דהא כו' ואמו מישראל אבל כו' עכ"ל כצ"ל ופירוש אפי' נשוה ההיא דמקצת כסף ומקצת בתולים למקצת בכור דהכא:

בד"ה רב חסדא כו' גבי גוף אטום כו' והא דאמר רבא התם כו' דושטו נקוב טרפה וחיה לא מדמו לחסרון כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דמכח קושיא זו דסבר רבא התם בושטו נקוב דטמאה לידה וטרפה חיה הסכימו התוס' בנדה ובתמורה דהגירסא דשמעתין משובשת והך דתמורה היא עיקר אבל התוס' דהכא כתבו דאין מכאן הוכחה דאין לדמות ואין כל הטרפות שוות דושטו נקוב הוה טרפה חיה אבל חסרון עד לארכובה דהכא כדפרש"י הוי טרפה ואינה חיה וכר' זכאי דס"ל התם הכי ודו"ק:

בד"ה מ"ש מנפלים כו' קרא הוי לן למילף מהתם או נפלים נילף כו' עכ"ל כצ"ל: