חדושי הלכות על בכורות לב.

גמרא והעברת קרא יתירא הוא כו' אי בי בעלים הקדש כו' אא"ע לחרמים תנהו ענין למעשר כו' כצ"ל:

בפירש"י בד"ה שאינו נישום כו' אינו בשביל העור הלכך כו' ובד"ה רק בכל כו' תזבח ואכלת הס"ד ובד"ה בחרמים כו' קדשים גו' הס"ד ואח"כ מ"ה מפני כו' תיבות הללו לא יגאל כו' זו הס"ד ואח"כ מ"ה שכן חלין כו' אינו אלא עשירי הס"ד ואח"כ מ"ה איכא למיפרך כו' וי"א י' שלשתן כו' ובד"ה בכור נמי כו' פדייה דבכור לא מפני כו' העברה הס"ד ואח"כ מ"ה ומאי חזית כו' לאפנויי ולגמור ג"ש כו' ובד"ה כל חרם במכירה הס"ד ואח"כ מ"ה מסתברא כו' דפדייה כתיב ביה הס"ד ובד"ה הקדש נינהו ואינו כו' מזבח הס"ד ואח"כ מ"ה חולין כו' מי שירצה הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה דלא יאמר כו' מהקדש דתפדה וי"ל כו' ומוקמינן בהו לא יגאל הס"ד ואח"כ מ"ה הוא ולא בכור כו' בפ"ק דתמורה הוא בהוייתן כו' דרשי הוא ולא בכור כו' כצ"ל:

בד"ה רבא אמר כו' משמע דמוכחינן דאין מועיל פדיון מהוא בהוייתן כו' מלא יגאל גופיה וא"כ היכי כו' כצ"ל: