חדושי הלכות על בכורות כג.

בפרש"י בד"ה אלא לר"א כו' יאכלו נקודים כו' או ילושו הס"ד ואח"כ מ"ה מה טעם כו' ואית ליה שאני אומר הד"א והס"ד ואח"כ מ"ה גזירה כו' בקב ועוד ממין זה וקסבר אי בטלה לקב כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ואי אמרת כו' דאי משכחנא טומאה אחריתא מצטרפת בהדה נהי דהאי אפר במגע לא מטמא דכיון דרובו טהור אמרינן אפר מקלה נגע כו' ובד"ה דא"א לשחוטה כו' כי מסרחה לה פרחה טומאה כו' ובד"ה ואי אמרת טומאה כו' לא מטמא דלא אזלינן כו' בשתים דשחוטה הס"ד ואח"כ מ"ה אינה כו' המתבטלה ברוב כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה סבר כו' אם בטלו אינו מבוטל כו' ובד"ה ואי אמרת כו' שעוררת טומאה דא"נ לא הוי טומאה כו' ובד"ה נבלה כו' שתחבם בקיסם כו' היכא דמרודד ודבוק כו' אמאי טהור דאפילו נגע בכולו משמע דטהור דומיא דמשא ומיהו היכא דלא נגע כולו בב"א אלא נגע בזה כו' שתחבן בקיסם והסיטן כו' תטמא במגע יש לחלק וא"ת הכא כו' במקום אחד ובר מגע הוא כו' ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על כו' מינה ש"מ איסורין כו' ואע"ג דבמשא טמא יהיה פטור אפילו כו' דאיסור נתבטל כו' מייתי עלה נתערב כו' דהא נתבטל ברוב כו' ובד"ה הניחא כו' טעמא דראויה לגר ומדאינה כו' ולא תולין כמו שפירש בנדה א"נ מטעמא דמת שלם יש כו' דמטמאינן שפיר לפיכך לרבי יוחנן כו' אין מאהיל וחוזר כו' כצ"ל ועיין בתוספות פרק המפלת:

בד"ה טומאה כו' אבל לבר פדא בלא כו' דבטיל ברוב הס"ד ואח"כ מ"ה טומאה קלה כו' לאוכל אדם טמא עד כו' ובקונטרס פירש כו' ברוב נגעו בה ואין נראה דכל כו' כצ"ל: