חדושי הלכות על בבא מציעא כב.

בד"ה שטף נהר כו' וצ"ל דמיירי ביכול להציל בקל כו' כזוטו של ים כו' עכ"ל הך דזוטו של ים מיירי ודאי באין יכול להציל כלל וליכא להוכיח מיניה אלא דע"כ מיירי הכא מיהת ביכול להציל אבל דקדקו לומר בקל דע"כ צ"ל הכי לדברי המתרץ דמוקי לה דיכול להציל על ידי הדחק אף אחר שטיפה ואם כן בשעת שטיפה ע"כ שהיה יכול להציל בקל דמש"ה קאמר באין מרדפין דהוי יאוש כמ"ש התוספות ובדברי המקשה נמי הא לא אסיק אדעתיה הך סברא דיכול להציל על ידי הדחק ודו"ק:

בא"ד וה"פ אם נתייאשו הבעלים דהיינו שהיו שם בשעת שטיפה ולא רדפו כו' עכ"ל דע"כ ליכא לפרש דוקא אם נתייאשו בפירוש דא"כ תקשי ליה דיוקא דסיפא טעמא דמרדפין הא אין מרדפין איאושי מייאש כדמדקדק המקשה בסמוך אלא ע"כ אם נתייאשו הכי מתפרש שלא רדפו וק"ל:

בא"ד ואין להקשות דמצי דייק מסיפא טעמא דמרדפין הא סתמא כו' דלעולם נימא דה"ה סתמא דיחזיר ולא נקט מרדפין אלא לאפוקי כו' ולא רדפו ועל ידי סיפא כו' עכ"ל ק"ק דאכתי ליתני רבותא בסיפא דאפילו סתמא שלא היו שם בשעת שטיפה לא איאושי ומכ"ש במרדפין ואדיוקא דקתני סתמא שלא היו שם בשעת שטיפה דלא איאושי נדייק שפיר לאפוקי שהיו הבעלים בשעת שטיפה ולא רדפו וידעינן שפיר דמיירי באין יכול להציל ויש ליישב בדוחק ודו"ק: